| 8/2020
ביקורת על אי שיתוף פעולה מהצד הנשי (+13 שנה ++) + אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
כמובטח בפוסט הזה אני אמור "לבוא בטענות" לבנות המין הנשי (הכוונה לכאלה
כמו שאני מחפש כבת-זוג, לא לכלל הנשים...) על חוסר שיתוף הפעולה עם דרך
החיפוש הזו, כלומר דרך הבלוג. למי שלא מכיר/ה, הבלוג הזה קיים כבר יותר מ13
שנה, זכה להתעניינות ולכמות כניסות (לא משהו היסטרי וטוב שכך, אני לא רודף
פרסומת או כבוד, רק מחפש בת-זוג מתאימה) אבל בכל זאת +13 שנה (אמנם לא 0
היענות (כי היו כמה (מעט מאוד ולא מתאימות) פניות) אבל תכל'ס ללא שום
תוצאות).
כל-כך הרבה דברים קורים בחדשות בימים אלה: אונס(ים),
פוליטיקה, הפגנות ועוד, כך שיכולתי לכתוב על כל הנ"ל והשקפותי לגבי הנ"ל
ובכל זאת "אדם בתוך עצמו" וגו' וענייני האישיים קודמים לי.
אחרי
שחשבתי על מה לכתוב כאן ב"פוסט הטרוניה" הזה, חשבתי שיש משהו שעובר כחוט
השני בנושא הזה וגם בחלק מהנושאים שמוזכרים בתקשורת: גברים מול נשים, או מה
שחלק מכנים/ות "מלחמת המינים" (מושג שאני לא ממש אוהב, כי מעולם לא ראיתי
בנשים (או ברובן) אויב). אחת הבעיות המרכזיות בנושא היא שהחלוקה לגברים
ונשים היא אמנם הגיונית וברורה ועדיין וזה ידוע ומוכר (לכל אדם בוגר שראה
מספיק אנשים) שיש נשים נשיות יותר ויש גבריות יותר, כנ"ל לגבי גברים, כלומר
סביר שיש מגוון של דעות שונות, למשל ברור לי שרוב הנשים הן לא בעלות דעות
פמיניסטיות, בוודאי לא רדיקליות, יש אפילו נשים שיוצאות כנגד פמיניזם
(ממליץ לצפות בסירטון הזה).
מעבר לזה (וגם על כך כתבתי 'אינספור' פעמים) גבריות ונשיות הם לא מושגים
חד-מימדיים, כלומר אדם, גבר או אישה, יכול להיות בו-זמנית גם עם מאפיינים
שחלקם "נשיים" (נפוצים יותר אצל נשים) וגם עם מאפיינים "גבריים" (נפוצים
יותר אצל גברים).
יש ספר ישן שקראתי בזמנו (ושהזכרתי כאן בבלוג הרבה פעמים) בשם "ההבדל המהותי"
(שקראתי גם את המקור שלו באנגלית וגם אח"כ את התרגום בעברית... פשוט הספר
מצויין אז "התאהבתי" בו ומאוד נהנתי לקרא אותו יותר מפעם...) שמתאר
תיאוריה, שאני מתרשם שיש בה חיבור למציאות, של כמה סוגי מוחות אנושיים: מוח
מערכתי (שטוב בלוגיקה ונפוץ יותר אצל גברים, אבל קיים גם אצל נשים) מוח
אמפתי (שטוב יותר ביחסי אנוש ונפוץ יותר אצל נשים, אבל קיים גם אצל גברים)
ומוח מאוזן (שבו יש מידה דומה של מערכתיות ואמפתיות). המוח המערכתי נקרא גם
"מוח גברי", המוח האמפתי נקרא גם "מוח נשי" ויש עוד שני סוגים: המוח הגברי
הקיצוני, בו מידת המערכתיות גדולה בהרבה מאמפתיות (לפעמים זה מתקשר
לאוטיזם, כלומר שבחלק מהספקטרום האוטיסטי יש ייצוג יתר של מוח גברי קיצוני)
ואחרון חביב (שאולי גם חביב עלי... כי הוא מבטא אישה מאוד נשית) המוח הנשי
הקיצוני, בו מידת האמפתיות גדולה בהרבה ממידת המערכתיות.
אחת
הסיבות שאני משער שבחורות כמו שאני מחפש לא מגיעות לכאן הוא שייתכן שהן
פחות מחוברות לאינטרנט. ייתכן שזה יקרא הזוי לחלק ממי שקורא/ת כאן... כי
בימינו זו כבר לא צריכה להיות בעיה כי יש סמארטפונים ובכל זאת. סיבה לא
פחות סבירה היא היצע וביקוש. ידוע (ראו למשל את זה לגבי אנגליה, גרמניה והונגריה) ש(בחברות מערביות, לא בהכרח
בחברות פחות מפותחות) נשים נשיות מתחתנות יותר ומבוקשות יותר ע"י גברים,
קרי יש תחרות במידת מה ומתקיימת גם לגבי גברים וגם לגבי נשים מה שקרוי "ברירה זוויגית" (ע"ע).
בהערת
אגב, עוד נקודה מעניינת פסיכולוגית, ששמתי לב אליה במדגם בהחלט לא מספיק
מייצג, היא שגברים ונשים שהם פחות מתאימים לסטריאוטיפ של בני מינם, נוטים
לפעמים לנסות להתיישר לפיו, כלומר אישה גברית תתאמץ להתנהג ולהראות יותר
נשית ובדומה גבר פחות גברי יתאמץ להראות שהוא כן כזה. אני יכול לתת כמה
דוגמאות, אבל כרגע אני נזכר בטון הדיבור. אני מכיר מישהי לא ממש נשית, שבכל
פעם שדברנו בטלפון התאמצה (כך זה נשמע לי) להעלות את גובה טון הדיבור שלה
(כלומר את תדירות הצליל) כדי שישמע יותר נשי, מנגד אני מכיר גבר שכשהוא
מדבר איתי הוא מתאמץ לפעמים (בניגוד לבחורה שאולי התעניינה בי (היא רווקה)
הוא גבר הטרוסקסואל (כמוני) נשוי (לא כמוני...)) שקולו ישמע כמה שיותר בס,
כי קולו גבוה יחסית באופן טבעי. בנימה אישית, למרות שאני מחשיב עצמי גבר
לא נשי... אין לי קול נמוך במיוחד.
ברור לי גם שתפקיד הגבר ליזום. נשים -ברוב רובם של המקרים פשוט לא יוזמות קשרים עם גברים- (ראו הסירטון ההומוריסטי הזה).
יש גם יתרונות, לא רק חסרונות, להיות בצד הבוחר ועדיין אני מצפה מבת-זוג
פוטנציאלית להיות אדם עם לפחות מינימום אינטליגנציה ומינימום יכולת אנליטית בהקשר
הזה (זה לא אומר תואר מתקדם בתחום מדעי...), כלומר לפני שהיא מקבלת החלטה
לגבי זוגיות, אולי אחת ההחלטות הכי חשובות בחיים, שלפחות תבדוק (הכוונה
להכרות כללית מאוד) את "הסחורה" קרי את הגברים, שאני אחד מהם... כאן
(בניסיון שלי להכיר) זה לא קורה... (בכל מקרה, אי אפשר באמת להכיר אותי,
לטוב או לרע, רק ממה שאני כותב כאן. כדי לתהות על קנקנו של מישהו/י צריך
לפגוש, לראות, לדבר, לשמוע וכו' וכו').
אגב, זה לא משהו אישי
נגדי... אני זוכר שטרום עידן האינטרנט היו תוכניות רדיו בהן ניסו לשדך. אני
זוכר שבגלי צה"ל עשו תוכנית כזו שבכל תוכנית התארחו באולפן רווק או רווקה
שתחילה הציגו עצמם ואז המאזינים/ות היו מתקשרים ומציעים את עצמם/ן לדייט.
התוכנית רצה זמן מה, אבל מהר מאוד גילו (כך כמדומני קראתי בעיתון בזמנו)
שכשהיתה רווקה באולפן, גברים התקשרו והציגו את עצמם, לעומת זאת כשרווק היה
באולפן, כמעט לא התקשרו בחורות... לכן בסופו של דבר התוכנית ירדה מלוח
השידורים...! לא היה שיתוף פעולה מצד הנשים!
אפשר לנסות להסביר את זה בכל מיני דרכים. בכל מקרה זה ממחיש את הבעיה העקרונית.
מתבקש
לי להזכיר כאן כמה אבסורדים, כזכור פורסם כאן בארץ מקרה (או שמא כמה
מקרים?) של גבר שיצר לו מעין "הרמון" עם הרבה נשים ועם הרבה ילדים שלו מהן.
האם זה לא אבסורד שלמשל אני, אדם חיובי בסה"כ, שירתתי בצבא בקרבי (ואף
בתפקיד פיקודי ואף נכחתי במלחמה), אני בוגר אוניברסיטה בתחום נחשב, בעל
רכוש ועוד תכונות חיוביות, נשארתי רווק ללא ילדים ואנשים כנ"ל הולידו
עשרות ילדים מנשים רבות?
אינני משווה בשום צורה ואופן את עצמי אל שתי הדמויות הבאות, אבל אני רואה לנכון להציג אותן כאבסורד מנגד לעיל: הידעתם (כך נטען) שאייזיק ניוטון,
אחד המדענים הגדולים בכל הזמנים (טרום עידן אלברט איינשטיין) שתרם תרומה
עצומה למתמטיקה ולפיזיקה ולכל מה שנובע מזה לתרבות המודרנית-טכנולוגית,
נפטר כרווק ובתול? (אינני יודע כמובן אם הוא נמשך לנשים ואם הוא חיפש אישה
ובכל זאת.. אני יכול להניח שיש מצב שהוא כן חיפש).
זה בעבר הקצת רחוק, אבל גם בשנים האחרונות, ידוע מקרהו של פול אלן
ז"ל, שותפו של ביל גייטס להקמת מיקרוסופט, איש עשיר מאוד (היה כמדומני
בשלב מסויים מס' 2 בעושר שלו בעולם), אדם מבריק שתרם רבות (תרתי משמע, בכסף
ובעשיה בתחומים רבים) שהצהיר בזמנו בתקשורת שהוא מחפש בת-זוג ושנפטר לפני כמה שנים רווק. אני בטוח שיש עוד דוגמאות כאלה. ברור לי שיש כאן בעיה חברתית.
ברור
לי גם שאי אפשר (זה כמובן לא ראוי או רצוי וזו לא הכוונה) להכריח מישהו או
מישהי להימשך או לאהוב מישהו/י שלא מתאים/ה לו/ה (זה מאוד ברור לי כי אני
בעצמי לא נמשך לכל אחת. מיעוט מקרב הנשים מושך אותי, אבל המיעוט הזה מאוד
מושך אותי).
חשוב לי גם להבהיר שבת-זוג מתאימה היא לא בהכרח "פרס"
עבורי, כלומר אני לא רוצה בחורה שתחשוב שהיא עושה לי טובה שהיא איתי. אני
רוצה שתהיה איתי בגלל שהיא רוצה, בגלל שהיא נמשכת אלי במובן אחד או יותר
שחשובים לה.
אני אמור להיות לבת-זוג מתאימה "פרס" (שוב במרכאות) לא
פחות ממה שהיא "פרס" עבורי. למצוא בת-זוג מתאימה זו בהחלט משימה חשובה מאוד
עבורי, אולי אפילו המשימה הכי חשובה כעת, אבל לא בכל מחיר. אני יכול
להמשיך את חיי גם ללא בת-זוג ולהסתדר (יו"ר הכנסת לשעבר שנפטר כרווק בן
100(!) טען בראיון
איתו שסוד אריכות הימים שלו הוא דווקא הרווקות...). זוגיות ומשפחה הם
עבודה ומשימה תובענית, אני בטוח. אני שואף לזה אבל אני מודע לזה שזה לא
"הכל כיף".
ויש כמובן את עניין הגיל שלי: אתמול ראיתי בTV שדברו על
ההפגנה ועל האלימות, לכאורה, שהיתה שם. המגישה הזכירה אישה בת 59 ואמרה
לגביה שהיא כאילו לא מסוגלת להוות סכנה או איום. אני לא רחוק מגיל 59.
אינני טוען שאני בן 20... אבל לא כולנו מזדקנים אותו הדבר... כשעשיתי לפני
כשנה את סובב ת"א באופניים (הנה סירטון שעשיתי על הרכיבה שלי) עברתי הרבה חבר'ה צעירים ממני בהרבה.
כשאני
הולך ברחוב, נניח בת"א, בחורות צעירות לפעמים (ברור שלא תמיד..) עושות לי
עיניים (וזה לא בגלל שאני יפה במיוחד... אני לא, אבל אני גם לא נראה זקן
במיוחד. הרבה אומרים (ואומרות) לי שאני נראה פחות מגילי... זה כנראה בגלל
שנים של רווקות...)
אולי יש לי ציפיות גבוהות מאחרים/ות (אחרי
השירות הצבאי שלי (אי שם בעבר הרחוק (37 שנה לאחור)) ניגשתי ליחידה, במשרד
הבטחון, לחיילים משוחררים לצורך מבחן הכוונה תעסוקתי (בחינם. חבר שהשתחרר
יחד איתי סיפר לי על הנ"ל והמליץ, אז הלכתי). כמה ימים אחרי המבחן המאבחנת
ספרה לי במשוב אישי (וסליחה על חוסר הצניעות) במעין התלהבות "הרבה זמן לא
ראיתי תוצאות כל-כך גבוהות", "אתה יכול לעשות כל מה שתחליט לעשות, השמיים
הם הגבול בשבילך..." והוסיפה: "אתה דורש מעצמך ומאחרים הרבה" (לא ברור לי
איך היא הגיעה למסקנה הזו, אבל דווקא בזה (בניגוד ל"השמים הם הגבול") יש
משהו). חשוב לזכור שזה היה מבחן די מוגבל בהקפו (מבחן פסיכוטכני?) שפנה
לכלל האוכלוסיה, לכן אולי הרזולוציה בו לא מספיק גבוהה, כלומר "אתה יכול"
וכו' אולי היה קצת מוגזם...), בכל זאת, כאמור יש לי ציפיות. יש לי ציפיות
שאנשים יתנהגו ביושר ובכבוד לזולת (עד כמה שאפשר וסביר), יש לי ציפיות
שחברה תתנהל נכון, שוב ביושר, בהגינות, באיכפתיות וכד', וכן... יש לי גם
ציפיה לגיטימית (גם אם מסתבר לא ריאלית בגלל חוסר שיתוף הפעולה מהצד הנשי)
למצוא בת-זוג, גם אולי בדרך הזו (דרך הבלוג).
די מדהים אותי שבחורות
לא מוכנות לנסות ולהכיר או יותר נכון לעשות מאמץ קל כדי לתת סיכוי כלשהו
להכרות (או שמא אופציה לאופציה להכרות... הסיכוי ששני אנשים יתאימו לפני
שראו זה את זו וזו את זה פנים-אל-פנים (יש שיאמרו אף יריחו...
זה את זו וזו את זה) הוא לא גבוה, לדעתי). את הבלוג הזה פתחתי באפריל 2007
מתוך תקווה שהוא יהיה מעין "מודעת הכרות אינטרטית", ללא ספק מעשה שעשוי
להיתפס כ"נואש" ובמבחן התוצאה אף "מטופש" (תמיד יש סיכוי שה"מטופש" יתחלף
ל"גאוני"... אבל זה יכול לקרות רק אם אכיר בת-זוג כלבבי (שגם אני אתאים לה)
דרך הבלוג).
לא התחלתי לחפש בת-זוג באפריל 2007 כשפתחתי את הבלוג
הזה. אם הזכרתי אינטרנט, אז מבערך אמצע שנות התשעים כבר הייתי מחובר
(כשהרוב עדיין לא) ובערך ב96' כבר היה לי בלוג (לא בישראבלוג שעוד לא נולד
אז. גם לא קראו לזה אז "בלוג"...). הבנתי שאני מדבר במרשתת קצת "אל
הקיר"... וסליחה מקוראי וקוראותי המסורים/ות. אני באינטרנט יותר מ25 שנה
ולא יצא לי לפגוש אף פעם בחורה שאפילו מתקרבת למה שאני מחפש, לעומת זאת
ב"חיים האמיתיים" כן יצא לי לפגוש בחורות בכלל שחלקן אף היו קרובות למה
שאני מחפש (למשל חיצונית).
זה היה פוסט "שחרור קיטור" בנושא חוסר ההיענות של בחורות למאמצי החיפוש שלי דרך הבלוג.
לא סביר שזה יעזור במשהו... אבל הייתי "חייב".
אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
כדרכי בקודש אני שם כאן
את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית)
שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:
כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד
ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש
שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על
הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה* (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
