עוד לא נשוי

נזכרתי במילות השיר 'העתיק' הזה ("אין כמו יפו בלילות") של להקת התרנגולים ששמעתי לפני כמה ימים ברדיו, ממנו לקוחה כותרת פוסט זה. אכן אמון בין בני אדם, הוא לא רק חשוב כשגבר מנסה להתחיל עם בחורה אקראית במרחב הציבורי (והיא לא בורחת (כמו בשיר הנ"ל)), אלא זה משליך על התנהלות החברה בכללותה, אפילו ובצורה די משמעותית כנראה על כלכלתה (וזה די מובן, אם אין אמון בין אנשים קשה יהיה לקדם פרוייקטים, הכל הופך להיות מסורבל ופחות יעיל).

ראו למשל הגרף בקישור הזה שכותרתו "Trust vs. GDP per capita" שמדגים מיתאם חיובי בין אמון בין אנשים ובין תמ"ג לנפש. אחוז האנשים בישראל שהשיבו בחיוב לשאלה "האם אפשר לסמוך על רוב האנשים?", לפי הגרף, הוא באזור ה24%. לא ממש אחוז גבוה. אמנם יש לא מעט מדינות ששם האחוז נמוך עוד יותר, אבל ברוב המדינות המשגשגות, למשל נורווגיה, שוויץ, הולנד, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, גרמניה, ארה"ב, יפן, אבל גם ערב הסעודית, וייטנאם וסין יש הרבה יותר אמון בין אנשים, לפחות לפי המשתקף באחוז האנשים שחושבים שאפשר להאמין לרוב האנשים.

כמו שהזכרתי בפוסט הזה אנחנו חברה די מפולגת. זו לא רק תחושה. זה כנראה נכון גם ברמה הזוגית-גנטית, קרי למשל לפי המחקר שמוזכר בכתבה הזו בעוד שבמדינות אחרות יש נטייה לאנשים לבחור בן/ת-זוג עם גנים הקשורים למערכת החיסונית (MHC) ששונים מהם, בישראל, כנראה בגלל אותה הפלגנוּת (קבוצות שונות באוכלוסיה שמתחתנות רק בתוכן) יהיה יותר קשה לפלוני/ת למצוא בן/ת-זוג מתאימ/ה מאשר במדינות בהן יש פחות פלגנוּת ויותר אמון בין אנשים.

יקוטלג תחת "הרצפה עקומה"...

"אין כמו יפו בלילות":

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].