עוד לא נשוי

(הערה: הקטע הזה אמנם נכתב במקור באפריל 2007, אבל הוא מועדכן ל-נובמבר 2014)

שאלה מצויינת. שאלתי את עצמי (וגם נשאלתי) אותה כבר כמה וכמה עשרות פעמים (לפחות!.. :-) וגם השקעתי מחשבה וזמן בניסיון להשיב עליה. יש לי גם, אני חושב, כמה תשובות. אמנם הדברים נוגעים אלי אישית, אבל אני חושב שחלק מהמסקנות, יכולות להיות נכונות לגבי אחרים/ות לפחות במידה מסויימת (תלוי באדם). את חלק מהתשובות/הסברים שהשבתי לעצמי, אפרט כאן. יש לי שלושה הסברים עקריים: הסבר השונות, ההסבר הדמוגרפי וההסבר התרבותי.


1. הסבר השונות
רוב האנשים ממוצעים. להרבה מאוד תכונות אנושיות (ובכלל תופעות בטבע) יש מה שמכונה התפלגות נורמלית. למי שפחות מכיר/ה את המושג, זוהי עקומת הפעמון. במערכת צירים דו-מימדית מקובלת אם ציר X (הציר האופקי) מסמל את המידה הנמדדת (למשל גובה, IQ, וכד') וציר Y (הציר האנכי) את מספר האנשים שיש להם את המידה המתאימה, כי אז מתקבל גרף שצורתו כצורת פעמון או כמעין גבעה סימטרית עם שיפולים מימין ומשמאל. למשל לגבי תכונת הגובה: רוב האנשים ממוצעים בגובה, מעט- גבוהים קצת מהממוצע, מעט- נמוכים קצת ממנו, מעט מאוד- גבוהים בהרבה מהממוצע ומעט מאוד- נמוכים בהרבה ממנו וכן הלאה.

ולעניננו, לטענתי, ככל שאדם ממוצע יותר לגבי כמה שיותר תכונות אנושיות (רלוונטיות) כך, סטטיסטית, יהיה לו קל יותר למצא בן/ת-זוג מתאים/ה וגם להיפך כמובן: ככל שאדם שונה מהממוצע לגבי כמה שיותר תכונות אנושיות כנ"ל כי אז יהיה לו יותר קשה למצא בן/ת-זוג מתאים/ה. למשל: תארו לכם, דבר לא מציאותי בעליל, שמישהו נולד וגדל להיות איש בוגר בגובה 5 סנטימטר, לחילופין גדל לגובה של 4.5 מטר אז, לעניות דעתי, תהיה לו בעיה חברתית בכלל ובפרט בעיה במציאת בן/ת זוג. זו, כמובן, דוגמא קיצונית ולא מציאותית. הגובה שלי למשל (1.70 מ') הוא מעט נמוך מהממוצע אבל הוא לא סוטה מאוד ממנו. יש מספיק גברים בגובה שלי שנשואים באושר עם נשים יפות, אבל השונות יוצרת פחות הזדמנויות.

הזכרתי קודם תכונות אנושיות וגם כתבתי בסוגריים "רלוונטיות" ובכן אילו תכונות יכולות להיות רלוונטיות לנושא מציאת בן/ת זוג? לדעתי ומתוך התבוננות: ראשית ובמידה משמעותית כל מה שקשור להופעה חיצונית (גברים כמובן ביחס לממוצע הגברי, נשים ביחס לממוצע הנשי) ושנית מה שקשור לתכונות אישיותיות למשל מוחצנות/מופנמות, אינטליגנציה אנליטית/רגשית (עכשיו יש גם חברתית...), מידת הגבריות/נשיות, בריאות נפשית וכד' (למעשה חוץ ממראה ואישיות נשאר: רכוש, מצב משפחתי (וילדים אם יש), אזרחות, השכלה, מעמד חברתי, עבר פלילי (חס וחלילה), בריאות פיזית, קשרים חברתיים ועוד (לא הרבה) כאלה....). אני לא חושב שאני מאוד שונה מהממוצע, גם לגבי תכונות האישיות, אבל כנראה שאני מספיק שונה במספיק תכונות כדי שאגיע למצב שבגילי אהיה רווק. בתכונות מסויימות אני משער שאני מעל הממוצע (אגב, לא ברור אם להיות מעל לממוצע בתחום מסויים זה בהכרח טוב בהקשר הזה), אבל כנראה שבתכונות אחרות, למשל הגובה, אני מתחתיו (ועוד אגב, למען הסר ספק, אין לי שום בעיה עם הגובה שלי, אני מרוצה ממנו ובכל מקרה זה דבר קבוע שלא ניתן לשינוי).

כאן משתלב ההסבר של המשפט הידוע: "לכל סיר יש מכסה". אני מאוד מאמין במשפט הזה. לא כל אחד/ת מתאים לכל אחת/ד ואם אני (המכסה, כמשל) שונה נניח באיזו מידה d מהממוצע (הממוצע הוא מרכז העקומה ופיסגתה) אז גם, לטענתי, בת הזוג הרצויה לי (הסיר) שונה מהממוצע בקירוב באותה מידה d (לפי טענת המרחק הנ"ל, השונות הזו, של בת-הזוג, לא חייבת להיות מאותו צד של העקומה, אלא לפעמים דווקא יכולה להיות מצידה השני (כלומר לפעמים דימיון, לפעמים היפוך תלוי בתכונה)). השונות הזו, כאמור, גם מגדירה כמות, כי כשמסתכלים על "עקומת הפעמון" רואים שככל שמתרחקים מהממוצע יש פחות ופחות אנשים. במילים אחרות ואישיות: יש מעט מאוד בחורות באוכלוסיה שמתאימות לי (בנוסף, כמובן אני צריך להתאים להן, עוד סיבוך קטן לבעיה ... :-) אכן, כמאמר הפתגם "צריך שניים לטנגו" וזה מביא אותי לתחום תורת האבולוציה ודרווין שהגה אותה.

מעבר לברירה הטבעית ("שרידת המתאימים ביותר") הוא גם כתב על ברירה זוויגית כלומר התהליך בו בוחרות הנקבות זכרים ו/או זכרים בוחרים נקבות לרבייה. תוצאות הבחירה הזו משפיעות כמובן על הרכב הדור הבא. למשל דוגמא תיאורטית: אם במין בעל חיים מסויים יש זכרים כחולים ואדומים והנקבות (או רובן) מסיבה כלשהי (ולא חשוב כלל מה הסיבה) מעדיפות זכרים אדומים, כי אז הללו יפרו יותר נקבות ובדור הבא יהיו כנראה יותר זכרים אדומים. כך גם אצלנו בני האדם, לגברים יש העדפות מסויימות לגבי נשים ולנשים העדפות לגבי גברים. אנחנו לא תמיד מודעים להעדפות שלנו, אבל הן קיימות ומי שלא נבחר/ת נשאר/ת מחוץ למשחק. לא תמיד נעים לנו לדבר על התהליך הזה אצל בני האדם (כי הרי "מותר האדם מן הבהמה"), יותר קל לדבר על בעלי חיים אחרים ובכל זאת, לעניות דעתי, די ברור שיש תהליך כזה גם אצלנו בני האדם.


2. ההסבר הדמוגרפי
"יש לי חבר", "אני נשואה עם ילד", "אני מתחתנת במרץ וכבר הזמנתי אולם", "יש לי חבר ואני מאוד אוהבת אותו", "זה מאוד מחמיא לי, אבל אני נשואה עם שלושה ילדים" וכו' וכו'.... אלה הם חלק קטן אבל אולי מייצג מתשובות ששמעתי לא פעם מנשים לאחר ש"התחלתי" איתן. היתה תקופה, לפני כך וכך שנים, שהחלטתי שבמשך שלושה חודשים אני לא לא עושה כמעט שום דבר אחר חוץ מלחפש ולגשת לבחורות מתאימות (הייתי אז בין עבודות) החלטתי (ואפילו כתבתי (בעקבות קריאת מאמר באינטרנט) מעין חוזה התחייבות עם עצמי...) שאני ניגש לכל בחורה ברחוב (או בכל מקום אחר) שנראית לי (אפילו שנראית לי "בערך", כלומר 70 אחוז לפחות ממה שאני מחפש חיצונית) וזה לא היה פשוט. זה לא פשוט ראשית כי אני מגדיר את עצמי כדי ביישן, כלומר לגשת למישהי זרה ברחוב, זה לא ממש בא לי בקלות, אם כי אני מסוגל לעשות את זה ועשיתי את זה הרבה פעמים ושנית כי למצא מישהי שנראית כמו שאני מחפש (אפילו בערך) זה קצת כמו לחפש מחט בערימה של שחת (זה אפילו יותר קשה :-) (יצא לי אמנם, פה ושם, לפגוש ולצאת עם בחורות כמו שאני מחפש (חיצונית), אבל כמובן שמראה זה לא הכל, אם אין אישיות מתאימה וכד' קשה יהיה לי לפתח מזה קשר רציני (ואני מחפש (ותמיד חיפשתי) רק קשר רציני)). אחרי ששמעתי מספיק "יש לי חבר" ודומיו (במשך שנים) התחלתי לבדוק מה קורה פה בעצם??

יש אפשרות שזה פשוט תירוץ של בחורות להתחמק ממחזרים (שלא נראים להן) וברור לי שלפעמים זה באמת כך, אבל לפחות לגבי חלק מהמקרים בהם קבלתי תשובות כאלה המשכתי ושאלתי את אותה בחורה: "זה באמת ככה? או שזה סתם תירוץ?" בהרבה מקרים הן ענו לי משהו בדומה ל-"אני נשבעת לך". כמובן שמישהי שבשבילה זה סתם תירוץ אולי תמשיך ותשקר, אבל לגבי חלק זה באמת היה נכון. איך אני יודע? פשוט ראיתי אותן לאחר תקופה מסויימת הולכות יד ביד עם מישהו או באיזה אירוע צמודה אליו וכו'. אז החלטתי לבדוק נתונים סטטיסטיים. פתחתי שנתון סטטיסטי (פעם הם הופיעו רק כספרים שהיה (ועדיין) אפשר למצא למשל בספריות, היום אפשר למצא חלק מהנתונים שבהם באינטרנט, כלומר באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). התחתלתי לבחון את מספר הגברים והנשים, מספר הרווקים/ות וכיוצא באלה. גיליתי דבר שהדהים אותי בהתחלה ודי "זעזע" אותי. כן, זו היתה מעין "התגלות" בשבילי... :-)

כל הזמן אומרים לנו שיש באוכלוסיה יותר נשים מגברים. זה נכון אגב, אבל זה עלול להטעות. אמנם אם נספור את כל הגברים ואת כל הנשים, היהודים למשל, נקבל שבערך 49 אחוז הם גברים, לכן (בהנחה שיש רק שני מינים... :-) כ-51 אחוז הן נשים, או יחס מינים של כ-0.97 גברים לנשים (באוכלוסיה הכללית (כולל לא יהודים) המספרים דומים). אבל כשבוחנים את המספרים מגלים תופעה כזאת: לגברים ולנשים יש שרידות שונה ותוחלת חיים שונה. נשים שורדות יותר מגברים (אני מניח שמכל מיני סיבות, בפירוש לא רק מלחמות, אלא גם מחלות, תאונות ועוד). מה שמעניין הוא שנולדים (משמעותית) יותר בנים מבנות. זו לא רק תופעה מקומית אלא כלל-עולמית (אם כי במקומות שונים, היחסים עשויים להיות מעט שונים). כשמדובר על האוכלוסיה היהודית בארץ: על כל 100 בנות נולדים בערך 106 (105.5) בנים כלומר יחס 1.06 בנים לבנות. בגלל שכאמור זכרים שורדים מעט פחות מנקבות, הפער הזה הולך ומצטמצם, כך שבאזור גיל 30 יש שיוויון (יחס בנים לבנות 1.00) ומשם ואילך, מתחיל רוב נשי, למשל בגיל 60 יחס הגברים לנשים הוא 0.91 ובגיל 80 הוא 0.7 בלבד.

אבל גבר (כמוני) שמחפש אישה למטרת נישואין והקמת משפחה (ילדים משלי) מחפש מישהי בגיל הפריון ולגיל האישה (מה שמכונה "השעון הביולוגי") יש משמעות בהקשר זה. לא אביא את הסימוכין כאן אולם קראתי שהסיכוי של אישה להכנס להריון יורד משמעותית עם הגיל (בגיל 40+ למשל הוא כבר די קטן). לכן גברים (גם גברים לא צעירים) יעדיפו בד"כ מישהי צעירה (לא יותר מידי צעירה חלילה (בגיל שמותר כמובן), אני מתכוון למישהי בערך בשנות העשרים לחייה ברוב המקרים) אם הם מעונינים בילדים, אם כי נכון הוא שלא כל אישה צעירה תעדיף מישהו יותר מבוגר ממנה בהרבה. לדעתי (ולא רק) טבועה בנו (גנטית) הגברים, ההעדפה למישהי צעירה (בגיל הפריון). זה די מובן מבחינה אבולוציונית, מי שהעדיף אישה פוריה (שאחד מהאספקטים של הפריון הוא גיל) העמיד יותר צאצאים ממי שלא.

אז מישהי יכולה לטעון מנגד שגם לגברים יש "שעון ביולוגי" וזה אמנם נכון במידת מה: לגברים מבוגרים, כך קראתי, יש סיכוי גבוה יותר להוליד למשל ילדים עם אוטיזם (אך עדיין באחוזים נמוכים מאוד), אבל גבר בריא יכול להפרות אישה גם בגיל מבוגר יחסית (למשל בגיל 50 ו-65 ואפילו אחרי. יש לזה מספיק דוגמאות ויש גם, מסתבר, יתרונות). לכן לקבוצת הנשים בגיל הפריון יש, לכאורה, ביקוש "כפול", מצד אחד: מקבוצות בני אותו גיל שכאמור בחלק נכבד ממנה (עד בערך גיל 30) יש יותר גברים מנשים (מה שכבר יוצר, לכאורה, מחסור בנשים (צעירות)) וגם מצד שני: מקבוצת גיל מבוגרת ממנה גם בגלל אחוזי הגירושין הגבוהים ומה שנקרא מונוגמיה סידרתית (שהיא לא באמת מונוגמיה).

יש, כמובן, להביא בחשבון משתנים נוספים, למשל את מספר החד-מיניים והחד-מיניות (בעלי העדפה מינית לבני/ות מינם), אולי את מספר הא-מיניים ועוד. חיפשתי נתונים על מספר החד-מיניים/ות במדינות שונות ומצאתי שמדובר כנראה, בניגוד לכל מיני הערכות שקראתי בעבר, על מספרים לא ממש גדולים (בין אחוז לשניים) ושהאחוזים האלה לא משנים מהותית את התמונה של, לכאורה, מחסור בנשים (כי אמנם כנראה יש יותר חד-מיניים מחד-מיניות אבל זה לא משפיע (מספיק) על המאזן).

לא מזמן מישהו היפנה את תשומת ליבי לכך שיש עוד משתנה חשוב: גיל הנישואין (הראשון) ובפרט פער גיל הנישואין. מסתבר (וזה כמובן לא חדש..) שגברים, בממוצע, מתחתנים עם נשים שצעירות מהן בכמה שנים. כשבוחנים נתונים כאלה עם "ההיסט" הנ"ל כלומר: אם נניח שפער הגיל המייצג (פער גיל חציוני?) הוא p שנים אז כדאי להשוות את מספר הנשים בקבוצת הגיל a עד b עם מספר הגברים בקבוצת הגיל a+p עד b+p (כאשר b גדול מ-a הם גבולות התחום המכסה את רוב גילאי הנשים סביב גיל הנישואין החציוני שלהן). מסתבר שבהשוואה שכזו מספר הגברים והנשים כבר מתחיל להתאזן ולכאורה אין את אותו מחסור, או שהוא כבר יחסית זניח. כך שזה מתחבר להסבר הקודם, אולי בכל זאת, המשפט "לכל סיר יש מכסה" נכון גם מהבחינה הדמוגרפית?... עדיין לבחורה צעירה יהיו (בהרבה מקרים, תלוי גם בבחורה, ראה/י הסבר השונות לעיל) הרבה מחזרים עד שתמצא את האחד המתאים. אגב, אם הזכרנו סטטיסטיקה, אז בקבוצת הגיל שלי בערך רק 7 אחוז מהגברים הם רווקים (כאלה שלא נישאו מעולם, להבדיל מגרושים למשל שיכולים להיות פנויים) אם נניח שאחוז (לא קטן) מתוכם הם חד-מיניים(?) נוכל לשער אולי שמדובר באחוז נמוך יותר של רווקים הטרוסקסואליים, אולי 5 אחוז? מה שאומר שבערך 95 אחוז מבני גילי ההטרוסקסואליים כבר התחתנו לפחות פעם ואני נשארתי רווק! זה צודק? לא. זה לא צודק! אבל מי אמר שיש צדק בעולם? :-)


3. ההסבר התרבותי:
לאחר שדנו בהסברי השונות והדמוגרפיה, ראוי להזכיר את העניין התרבותי. החיים השתנו מאוד במאה או מעט יותר השנים האחרונות. קצב השינוי בעשרות השנים האחרונות גדל אף יותר, אבל, לעומת זאת, חלק נכבד ממקורות מאפייני ההתנהגות שלנו כבני אדם (שלעניות דעתי הם גנטיים ו"עוצבו" ע"י תהליך אבולוציוני) לא השתנה כמעט בכלל בתקופה זו או השתנה מעט מאוד. המהפכה התעשייתית, אורח החיים המודרני, הטכנולוגיה, הקפיטליזם, הפמיניזם ועוד יצרו שינויים מרחיקי לכת גם בכל מה שקשור לזוגיות, לפחות ברוב העולם המערבי. המצאת אמצעי המניעה איפשרה לאנשים מסויימים את המתירנות המינית כלומר מין לפני הנישואין ו/או מחוץ לנישואין.

בימינו אישה יכולה להתעבר בהפרייה מלאכותית מתרומת זרע ולגדל ילדים לבדה. גם בתחום הזוגות הנישואים חל שינוי. היכולת להתקיים כלכלית לבד (ללא זוגיות), השירותים הסוציאליים ושיטת תשלומי המזונות, אני מנחש שגם תרמו למספר הזוגות שמתגרשים או שמעדיפים/ות לא להינשא. זוגות יכולים לחיות ללא חופה וקידושין ואף להביא כך ילדים לעולם, דבר שעלול במקרים מסויימים ליצור פוליגמיה דפקטו, למרות שפורמלית, היא אסורה בחוק. פוליגמיה פוגעת בגברים הפנויים ובסיכויהם למצא זוגיות. כשיש יותר גירושין יש גם יותר גברים גרושים והללו, כאמור, מהווים עוד תחרות על הרווקות הפנויות (ע"ע "מונוגמיה סידרתית" לעיל), אבל זה לא מצב סימטרי: הנשים הגרושות נשארות בד"כ עם הילדים ואני מנחש שרוב הגברים הפנויים יעדיפו אישה פנוייה ללא ילדים.

דעתי האישית, היא שמוסד המשפחה הוא מוסד מרכזי וחשוב ביותר בכל חברה. התפוררות המוסד הזה, כפי שמתרחשת לנגד עינינו בעולם המערבי (למשל קראתי לא מזמן שבארה"ב מספר הזוגות הנשואים כבר מהווה פחות ממחצית מספר הזוגות!) היא בעיה רצינית שעלולה, לטעמי, להביא להתפוררות חברתית. למה זה כל-כך חשוב? זה חשוב בגלל שהתא המשפחתי (בד"כ המונוגמי) הוכיח עצמו במשך מספר רב של דורות לאחור. ילד/ה שגדל שלא בתא משפחתי יציב (אב+אם) יקבל (בהכללה, יש בהחלט הרבה יוצאים מהכלל), לעניות דעתי ההדיוטית, פחות תשומת לב (קרי גם פחות חינוך), פחות השקעה כלכלית, פחות הגנה, פחות דמות אם או אב וכד'. חברה שלא תשקיע מספיק בדור הבא שלה, תפסיד בתחרות (אולי גם בתחרות הקיום הפיזי, קרי אולי אפילו במלחמות) לחברה שכן תשקיע בדורות הבאים.

כאמור זה לא רק כסף, זו השקעה במובן הרחב. אבל אין צורך להרחיק בזמן לאחור, אפשר כאן ועכשיו להבחין למשל בהבדל בין מגזרים דתיים וחילוניים אצלנו. מבלי לבדוק זאת מספרית, אני מנחש שאחוז הנישואין וגיל הנישואין אצל מגזרים דתיים גבוה ונמוך (בהתאמה) מזה של חילוניים. זה עניין תרבותי. בחברה חילונית יש פחות "לחץ" (או הכוונה) להתחתן.

בנוסף, התא הזוגי-משפחתי נוטה, לטעמי, להשרות יציבות על כלל האוכלוסיה וגם בכיוון ההפוך כלומר בהיעדר תאים משפחתיים עלול להתפתח חוסר יציבות חברתי. אני מכיר כמה אנשים וזוכר ומשווה את התנהגותם/התנהלותם לפני ואחרי שהכירו מישהי, התחתנו והולידו איתה ילדים. ההבדל גדול. לפני: הם היו חסרי יציבות במקומות עבודה ובכלל ואילו אחרי: הרבה יותר יציבים, כמובן גם בגלל המחוייבות, אחריות וההכרח שבצורך לפרנס ולא פחות חשוב בגלל התמיכה של בת-הזוג וכד'. להיות נשוי זה לא מותרות, זו לא רק איכות חיים אלא מסתבר גם עניין של בריאות.

באירופה, למשל, יש אחוז ריבוי נמוך כלומר האוכלוסיה המקורית מצטמצמת, מה שאומר שיש צורך בהגירה לאספקת ידיים עובדות ואחזקת התעשיה/כלכלה. ההגירה הזו לפעמים לא עושה טוב למי שמהגרים אליו (כמובן זה לא תמיד כך, זה תלוי במהגרים, תרומתם והשתלבותם). מצד שני, אני לא חושב שילודה מוגזמת זה דבר טוב, שהרי המשאבים אפילו אם לא נוצלו עד תום, הם, לפחות ע"פ כדור הארץ, מוגבלים. צריך איזשהו איזון נכון. לסיכום גם הההסבר התרבותי הנ"ל משפיע על התוצאה הסופית - שאני עדיין רווק...

הערה מסכמת: יש מי שעלול להגיד "תשמע אתה בסך הכל 'מפסידן' - נכשלת (עד עתה) במשימה... ואתה ממציא לך תירוצים" אז אשיב לו: כמובן שכל האמור מציג את הרקע. הרקע חשוב מאין כמותו, אך בכל זאת בתמונה (שלי) יש בנוסף לרקע אותי. את מה שאני עושה או אמור לעשות, כלומר האחריות היא ראשית שלי, הכשלון עד היום הוא בעיקר שלי וההצלחה, אם תהיה, תהיה ברובה (ואולי לא רק?...) שלי. הרקע יכול לסייע מאוד או להקשות מאוד עלי את המשימה למצא בת-זוג. ויש מי שיגיד או תגיד שאני פשוט "יותר מידי בררן", ניסיתי להסביר ואני מקווה שהצלחתי, שזה פחות קשור לבררנות.