עוד לא נשוי

תאור המבצע
בכל יום מה-12 במרץ ועד ה-12 במאי, אני כותב בפוסט יומי מה עשיתי (אם עשיתי) כדי למצא בת-זוג מתאימה. בנוסף, אם במקרה אתם/ן מכירים מישהי שמתאימה לתאור הזה, אפשר להפנותה לבלוג (לא לתרשם רק מהכותרת, יש לי הרבה דרישות!). לפניות, עדיף לכתוב אלי ישירות לאי-מייל: [email protected] (או להשאיר הודעה כאן. פרטים נוספים על המבצע (הראשון שזה המשכו) אפשר למצא כאן).

סיכום יום 45
היום, מוצ"ש, תיכננתי איזשהי פעילות חיפוש, אבל בגלל אילוצים שונים, הסתפקתי בהליכה בערב. חוץ מזה אממ"ל.

קצת על סטטיסטיקה של הרווקוּת או על מספרים (ואולי על היעדרם...)
כבר כתבתי כאן בבלוג, למשל במאמר הארוך למה אני רווק? על הסטטיסטיקה של הרווקים/ות. בכל זאת לפני כמה ימים יצא לי להיתקל בסטטיסטיקה מעניינת, אז אדון בכך קצת וגם ארחיב.

את הנתונים לגבי האוכלוסיה בארץ, אני כמובן מוצא באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מצאתי למשל את המסמך הזה (בפורמט pdf) המציג את אחוז הרווקים בגילאים נבחרים לפי שנים, לגבי האוכלוסיות היהודית והמוסלמית בארץ.

למשל מתוך הנתונים לגבי האוכלוסיה היהודית, אפשר לראות ש:
בשנת 1972, על כל 1000 גברים בני 16, 18 היו רווקים בגיל 45
בשנים 1975-1979, על כל 1000 גברים בני 16, 32 היו רווקים בגיל 45
בשנים 1980-1984, על כל 1000 גברים בני 16, 56 היו רווקים בגיל 45
...
בשנת 2001, על כל 1000 גברים בני 16, 155 היו רווקים בגיל 45.

שימו לב: אחוז הרווקים בגיל 45, גדל פי 8.6 (!) תוך בסה"כ 36 שנה. 36 שנה זה לא כ"כ הרבה זמן, אמנם הייתי ילד בן 11 אז בשנת 1972, אבל לכאורה לא כ"כ הרבה השתנה מאז, כבר אז הגיעו לירח, אמנם לא היו אז מחשבים אישיים (1980+) ואינטרנט (1993+), אבל מחשבים בהחלט היו. אולי זה קשור למתירנות המינית ואולי להמצאת הגלולה (1960?), אולי היום רווקים חיים יותר? (לא נראה לי שזה קשור). אולי יש כאלה החיים ביחד אך לא נישאים? אני מנחש שרוב האנשים כן רוצים להתחתן בשלב כלשהו בחייהם (בוודאי עד גיל 45), מכאן שכנראה יש תופעות שמונעות מהם לעשות זאת(?).

אגב מעניין לראות את הנתונים המקבילים לגבי האוכלוסיה המוסלמית כאן בארץ:
בשנת 2001 על כל 1000 גברים בני 16, רק 38 היו רווקים בגיל 45.

כלומר באוכלוסיה היהודית, בגיל 45, אחוז הרווקים גבוה פי 4(!) מבאוכלוסיה המוסלמית.

להיות נשוי, לא צריכה להיות פריבילגיה מיוחדת
להיות נשוי זו לא רק השאיפה הטבעית, מסתבר שזה גם קשור לבריאות, למשל לפי הנטען כאן (באנגלית), לא כדאי להישאר רווק, כי זה לא בריא, או יותר נכון מי שנשוי חי חיים טובים וארוכים יותר ממי שלא.

ואולי כל זה קשור לצפיפות האוכלוסין?
נהיינו מדינה צפופה למדי (ה12 בעולם (כשלא מביאים בחשבון שטחים מסויימים)) ראו הכתבה הזו בנושא בווי-נט. ובהקשר הזה ראוי לשאול, האם ייתכן שמתקיים מעין מנגנון אצל הפרטים באוכלוסיה המנסה לווסת את הצפיפות? אולי זה בכלל לא קורה באופן מודע? מעניין לקרא את תיאור הניסוי בקישור הזה (יש לבצע שם קצת גלילה (scroll) למטה) ואת השפעת הצפיפות על הריבוי, למרות שהמצב שמתואר שם נוגע לעכברים ולא לבני-אדם וכן זהו תיאור מצב קיצוני.

מונוגמיה בתיאוריה?
עוד תופעה שזהכרתי למשל כאן היא מה שמכונה "מונוגמיה סידרתית", אנחנו (היהודים) לכאורה חברה מונוגמית, רק לכאורה, כי למעשה בגלל שיש גירושים, גבר יכול לשאת אישה צעירה ולהוליד איתה ילדים, להתגרש ממנה, להתחתן עם צעירה ממנה וכן הלאה. אמנם גם האישה נותרת פנויה, אך בפועל (כפי שציינתי יותר מפעם כאן בבלוג) לדעתי גברים (רווקים כגרושים) מעדיפים אישה פנויה ללא ילדים. כך גבר אחד יכול ל"תפוס" למעשה יותר מאישה אחת (ואולי להקטין, אגב כך, את סיכויי הרווקים למצא אישה), אמנם זה לא בו-זמנית, אך במבחן התוצאה האבולוציונית (צאצאים) זה לכאורה דומה לפוליגמיה ואכן אם נבדוק את אחוז הגברים הגרושים מול אחוז הגרושות, נמצא חיזוק לטענה הנ"ל שמתקיימת כנראה, לכאורה, איזו "מונוגמיה סדרתית" כנ"ל בחברה שלנו, למשל בשנת 2004, כשמדובר על האוכלוסיה היהודית בגיל מעל 15, 5.4 אחוז מהגברים היו גרושים לעומת 8.7 אחוז מהנשים, מצד שני צריך גם לבדוק את תוחלת החיים, נשים חיות יותר מגברים, אז צריך גם להתחשב בנתון זה כשבאים לבדוק את התופעה.

רווקוּת זה טוב לרווקים?
מנגד לאמור לעיל על עליית אחוז הרווקים/ת, לעניות דעתי ההדיוטית בנושא (אינני לא דמוגרף ולא סוציולוג) דווקא לרווק/ה יש מעין "אינטרס" אנוכי שכל עוד הוא/היא לא נשוי/ה ומחפש/ת בת/ן-זוג, שיהיו כמה שיותר רווקים/ות באוכלוסיה. דבר מעניין ששמתי לב אליו הוא השפעת הזמן או הגיל על יחס המינים של הרווקים/ות.
אדגים זאת במודל היפותטי שהוא די שונה מהמציאות, הוא בפירוש רק בא להדגים נקודה, לא לשקף את המציאות. כאמור במאמר "למה אני רווק?", על כל 100 בנות נולדים כ-106 בנים והפער הולך ומצטמצם עד שבערך בגיל 32, יש שוויון. הגיל שבו רוב זוגות נוצרים לעניות דעתי הוא בסוף שנות העשרה ותחילת העשרים, ודווקא בגילאים האלה יש עדיין לכאורה עודף של גברים על נשים (כשמשווים את אותה קבוצת גיל. מנגד כפי שטענתי במאמר הנ"ל, אם יש פער גילאים בין הזוגות (גיל הגבר גדול מגיל האישה) כי אז היחס יכול להגיע לאיזון). נניח שיש לנו על אי בודד אוכלוסיה שכולה מורכבת מאנשים בגילאי ה18+ (ונניח בגיל הפיריון), אין באים ואין יוצאים ממנו וכן גם לא מתים בו, נניח שכולם רווקים/ות ולא נמצאים בקשר אבל כן מעונינים בו , נניח שמי שמתחתן/ת לא יכול להנשא לעוד בן/ת זוג (כלומר יש מונוגמיה) ושאין גירושין. נניח גם שיש 100 נשים ו106 גברים על האי, לכאורה הבדל קטן. הסיכוי התיאורטי (במה שנוגע למספר המועמדות) של גבר למצא בת-זוג הוא כעת 100/106 או בערך 94 אחוז, לכאורה אחוז די גבוה. נניח עתה שעברה שנה, וש-50 זוגות נוצרו ונישאו, כלומר נותרו 56 רווקים ו50 רווקות הסיכוי כעת של כל רווק להתחתן הוא כבר 89 אחוז, נמשיך עם המגמה ונניח שכעבור עוד שנה, עוד 45 זוגות נישאו כלומר בסה"כ יש 95 זוגות נשואים, נשארו 11 רווקים ו5 רווקות, הסיכוי כעת של רווק למצא בת-זוג הוא 5/11, כלומר רק 45 אחוז. כך ראינו במודל המוגבל הזה איך פער קטן יחסית עלול להשפיע (כלומר "להרע") כעבור זמן על יחס המינים, מצד שני גברים שורדים פחות מנשים, כך שכנראה היחס הוא לא כפי שתואר, זאת ועוד כל הזמן נולדים עוד אנשים והם נכנסים גם ל"שוק", כך שהמודל האמיתי הוא דינאמי ולא כפי שהוצג, ולמרות זאת יש במה שהוצג כדי להדגים את הבעיה.

אני בהחלט מבין שאני בבעיה, לכן אני משתדל לפתור אותה...
הצרה היא שזה לא תלוי רק בי, אני צריך שותפה לדרך... יש מתנדבת מתאימה?

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.