עוד לא נשוי

אפתח בפיתגם (שמקורו, בנוסח שונה, כנראה בחז"ל): "המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" (באופן כללי (יש יוצאים מהכלל, פה ושם) כשזה נוגע ליהדות (ואני בכלל חילוני, אבל עדיין אני יהודי) אני בעד כמה שיותר תורה שבכתב וכמה שפחות חז"ל, הלכה וכו', אבל זה לא אומר שאין שם חוכמה. יש וניתן ללמוד ממנה, לפעמים).

הפיתגם הנ"ל יכול להיות רלוונטי לנושא הפוסט הזה. כמו בהתפלגות נורמלית, בהרבה תופעות בטבע וגם בתופעות האנושיות - יש קצוות. למשל לרוב האנשים יש הון באזור הממוצע, אינטליגנציה ממוצעת, משקל ממוצע, כוח פיזי ממוצע, יושר ממוצע, בן/ת-זוג אחד/ת, מכונית אחת(?), דירה אחת וכו' וכו'.

יש תופעות שאין סיבה מיוחדת לשנות בהן את המצב הקיים (לא חשבתי על משהו כרגע...) אבל יש תופעות שהן, על-פניו לפחות, קצת בדומה ל-"משחק סכום אפס", כלומר "הרווח" של אחד יכול לבוא על חשבון האחר, כאשר יש משאב מוגבל וזה כבר יכול להיות סיפור אחר שייתכן שדווקא היה רצוי לשקול להתערב בו.

במציאות שבה יש סכום כסף קבוע (בפועל מדינות יכולות להדפיס כסף, כך שזה מצב דינמי) אז אם פלוני/ת צובר הרבה כסף, זה יכול לבוא על חשבון אחרים (על כל המשמעויות של זה. כסף, גם בחברה דמוקרטית, יכול להפוך לכוח לא דמוקרטי...). זו לכאורה מחשבה סוציאליסטית (יש שמכנים, לדעתי בטעות: קומוניסטית) שכזו, אבל לא בהכרח, כי בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני (שני קצוות) יכולים להיות "גוונים שונים" ע"ג הסקלה הנ"ל. מיד אחזור לעניין הכסף.

עוד דוגמא היא מספר הילדים שיש למשפחה. כאן אין לכאורה משהו קבוע, כלומר אין, שוב לכאורה, מיכסה לילדים... (למרות שלא בטוח שהיה מזיק קצת לרסן את הילדוה הרבה (כשזו מתרחשת. יש הרבה מדינות (ישראל לא ביניהן) בהן יש ריבוי טבעי מאוד נמוך), בדרכים תקינות וחוקיות כמובן, למשל ע"י תמריץ שלילי כלכלי) אבל כן יש משאבים מוגבלים. יש כמות מוגבלת של קרקעות, של מים, של מזון וכו' וכו'. יש משפחות (או רווקים כמוני) שבמיעוט עם אפס ילדים (ומי שקורא/ת כאן, יודע/ת שזה לא מרצון) ומהקצה השני יש משפחות עם עשרה ילדים ואף יותר.

עוד בהקשר הזה של ילדים וזוגיות, ראו למשל סיפור, די מדהים להשקפתי, מחצי השנה האחרונה, שמסופר עליו כאן (כתבה בווינט): גבר שיש לו, כך כתוב, 17 ילדים מ-6 נשים שונות! אתם מבינים את האבסורד?... אני רווק ללא ילדים, אני מעריך עצמי כאדם חיובי בסה"כ (לא אחזור שוב על רשימת ההישגים והתכונות, כי זה עלול להיחשב ליהירות..) ולמרות מאמצים של שנים אני רווק נטול ילדים (רק להשכלה כללית, יש עוד כמוני) והנה גבר שמנצל נשים, כך לפי הכתבה, גם כלכלית, שמצליח לעשות ילדים 'בלי חשבון'. זו, לדעתי, גם אשמת החברה שמאפשרת זאת (אם היו כללים של מה מותר ואסור ביחסי גברים ונשים (הרבה מעבר לעניין ההטרדות המיניות שמדברים עליו "בלי סוף") אולי גם היה יותר "צדק זוגי").

אני לא בקטע של קינאה, אני בקטע הפרקטי. מכיוון שאני מאמין (למעשה, זה פחות עניין של אמונה, אלא מחשבה.. שמבוססת גם על קריאה בנושא) שחלק לא מבוטל מתכונות האופי הן גנטיות, מה המשמעות של דבר כזה?: המשמעות היא שתכונות ההונאה והניצול כנ"ל ייתכן שתהפוכנה ליותר נפוצות בדורות הבאים על-חשבון אנשים ישרים כמוני. כמובן שזה מקרה קיצוני ו(אני מקווה) לא מייצג כמו שלהיות רווק בגילי זה, כנראה, מקרה לא מייצג, אבל זה מראה שאם לא מרסנים קצוות מסויימים זה עלול להזיק לחברה.

זוגיות היא גם סוג של "משחק סכום אפס". יש מספר מוגבל של בני/ות-זוג. כשגבר תופס, דה-פקטו, יותר מאישה אחת, הוא פוגע בסיכויי גברים אחרים למצוא בת-זוג. "דה-פקטו" יכול להיות שהוא נשוי רק לאחת, אבל נניח מחזיק פילגשים מהצד או כמו בדוגמא לעיל עושה ילדים עם נשים ונוטש אותן אח"כ. אישה פנויה עם ילדים, הרבה פחות אטרקטיבית (ללא קשר לאטרקטיביות החיצונית/אישיותית שלה) לרווקים (זה נכון גם להיפך, כלומר גרוש+ יהיה, אני משער, פחות אטרקטיבי לרווקות(?)), כלומר אישה כנ"ל "יורדת", סטטיטסטית ומעשית, מה'סד"כ' (סדר הכוחות. מינוח צבאי..) של הרווקות (אם כי זה כמבון לא "כלל ברזל" כלומר גם גרושות עם ילדים יכולות להינשא שוב לרווקים ויש דוגמאות מפורסמות, אבל זה פחות נפוץ).

הגישה הרווחת בתרבות המערב היא לא להתערב בבחירות של הפרט בנושאים כמו אהבה וזוגיות. לא הייתי רוצה שלמשל מישהו יחליט למי מותר לעשות ילדים או לא... (זה מידרון חלקלק ומסוכן) אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבוע גבולות למה מותר ומה אסור כדי ליצור יותר שיוויון. למשל בתרבות המערב פוליגמיה אסורה, אבל גברים מצאו דרך פרקטית לעקוף איסור זה ע"י "מונוגמיה סידרתית" (כנראה, בדומה לסיפור הגבר מהכתבה). קחו כדוגמא אישיות מפורסמת כמו נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ. הוא התחתן צעיר עם אישה צעירה, הוליד צאצאים, התגרש אחרי X שנים, התחתן שוב עם אישה צעירה (בגיל הפיריון), הוליד עוד צאצאים/ות, שוב התגרש, אחרי Y שנים, ושוב התחתן עם אישה ושב צאצא.

כמו שכתבתי כאן בערך "מיליון" פעם - במבחן התוצאה האבולוציוני, קרי צאצאים, זו, לטעמי לפחות, פוליגמיה דה-פקטו. כשיש גברים שתופסים הרבה נשים (כשבאוכלוסיה הכללית יש מספר נשים וגברים דומה, קל וחומר אם יש עודף גברים על נשים (הכוונה כאן לגברים ונשים בגיל הפוריות ולא לכלל הגברים והנשים)), הם מקטינים לגברים אחרים את הסיכוי למצוא אישה וכפועל יוצא, כפי שכבר הוכח מחקרית, יש יותר אלימות (בחברות פוליגמיות. לכן כנראה החליטו במערב לאסור על כך).

לגבי העניין הכספי כבר הצעתי בזמנו (למשל כאן, "המדינה האוטופית שלי" פרק ב' השיטה הכלכלית. לא שכחתי שלא השלמתי את הפרקים... אני צריך מוטיבציה כדי לכתוב את פרקי ההמשך... ואין לי כרגע כזו) מודל כלכלי שמרסן את הקצוות של העושר, בקצרה קביעת רף גמיש להון מקסימלי ומנגד להון מינימלי.

אם הזכרתי מדינה אוטופית, אז בעית הזוגיות, או חוסר הזוגיות כמו במקרה שלי ושל עוד רבים/ות אפילו שאנחנו מיעוט (אפרופו תאריך היום, 2.2.22 (הרבה זוגות (2)) בניגוד ליום הרווקים (הסיני) 11.11) ניתנת, לעניות דעתי, לפיתרון אם למדינה באמת היה איכפת מאזרחיה הטובים, למשל ע"י הקמת משרד שידוכים ממשלתי שיעבוד נכון (ו"נכון", שוב לפחות לדעתי, זה הרבה דברים שלא ממש קיימים היום בכל שיטות השדכנות/הכרויות למיניהן).

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אתמול שוחחתי עם חבר רווק. אפרופו גובה (נזכרתי בסירטון הזה (עם יותר ממיליון צפיות) בו אישה (שדכנית) עושה "חינוך מחדש"/"שטיפה" לרווקות וטוענת שהדרישות שלהן הן לא ריאליות ולכן הן רווקות (אני כמובן מבין היטב את ההשלכה הסימטרית האוטומטית שניתן לעשות לגבי דרישות, לכאורה לא ריאליות, שלי למשל. אני טוען ש"לכל סיר מכסה משלו" (ויש גם "ברירה זוויגית"), כך שאני לא בהכרח לגמרי מסכים איתה, אבל מעניין היה לצפות בסירטון) אז אפרופו גובה הבחור גבוה למדי, גבר די נאה בסה"כ ולמרות זאת רווק (מראה זה לא הכל...).

בקיצור, דיברנו, איך לא?, גם על בחורות ובמקרה זה (כמו גם במקרים לא מעטים קודמים) על אתרי הכרויות. סיפרתי לו שאני מציץ באתר/אפליקציה הכרויות מסויים שהוא בין-לאומי (יש גם מישראל, כמובן, אחרת לא הייתי שם). לא אטען שאין לי פניות מבחורות צעירות מהארץ, קרה לי ויותר מפעם שבחורות בשנות העשרים שלהן ואפילו נניח בנות 19, עשו לי לייק שם, אבל רוב הפניות של בחורות בגיל 18-30 אלי הן של בחורות מאפריקה או מהפיליפינים ובאופן בולט.

חלק מהבחורות שם ממש מבקשות שאקח אותן לאישה, אחת (בת 21) למשל כתבה לי באנגלית (בתרגום חופשי שלי): "אני מוכנה לעשות לך כמה ילדים שתרצה, רק קח אותי" (לא כתבתי שאני רוצה הרבה ילדים, מספיקים לי 1-2 ילדים) אני מניח שחלק מזה קשור לעוני. בחורות בחלק מהמקומות הללו (אפריקה (תלוי כמובן איפה, לא כל אפריקה) והפיליפינים) פשוט חיות בעוני והן רוצות לעבור למקום יותר משגשג, אבל זה לא רק זה.

קרה לי כבר שבחורות צעירות ממוצא אפריקאי גם מארה"ב פנו אלי (ארה"ב לא ממש מדינה ענייה), חלקן כתבו שהן מעדיפות גברים מבוגרים ולא מפריע להן הפרש/פער הגיל (אני חושב שבארה"ב, לפי מה שאני זוכר שקראתי, יש מחסור מסויים בגברים ממוצא אפריקאי בגלל שהרבה מהם בכלא).

אין לי שום דבר נגד הבחורות הללו, חלקן אגב די מושכות! הן צעירות (כאמור בשנות העשרים שלהן) יש להן גיזרה יפה ונשית (במושגים שלי, לפחות) אגן רחב, חזה גדול, מתניים לא עבים, חלקן עם פנים יפות ועוד והן כותבות לי שהן מעוניינות. גם אם בחלק מהמקרים זה יכול להיות מזוייף או מתוך אינטרסים זרים (למשל כסף), עדיין לא סביר שכל הכמות מזוייפת. אז אין לי שום דבר נגד הבחורות הללו (באמת), אבל מדוע אני, שגדלתי כאן, שיררתי בצבא ובקרבי כאן, סיימתי אוניברסיטה כאן וכו' וכו' (ועוד לא ציינתי את הורי שהיו בין מקימי המדינה, אבי ז"ל שלחם בפלמ"ח ואימי ז"ל שתרמה גם רבות בדרכה), אז מדוע אני צריך לחפש בת-זוג ב"שדות זרים"?? [תשובה של אני לעצמי: "תמשיך 'להתבכיין'... אתה חושב שזה יעזור או שאתה מעניין מישהו/י?... לא". נזכרתי גם ב"מי הזיז את הגבינה שלי?"...].

מדוע? כי הבחורות כאן (בארצנו הקטנטונת), מ"אלף ואחת" סיבות (לא יהיה נכון להצביע רק על בעיה אחת), לפחות עבורי, קשות ומקשות. ראו 15 שנה של כתיבה כאן (ומספר זעום, יחסית לזמן הזה ולהשקעה בכתיבה כאן, של פניות מבחורות אלי). סיבה אחת אפשרית היא גודל האוכלוסיה, אם במדינה X באפריקה יש נניח 100 מיליון איש (וזה רק במדינה אחת) זה יותר מפי עשר ממה שיש כאן, לכן לכאורה הסיכוי גדל בהתאם.

הטיעון לגבי אפריקה תקף לגבי הפיליפינים. גם שם מדובר במוצא שונה משלי (האופי של הפיליפיניות: העדינות והמסירות/נאמנות דווקא מוצאים חן בעיני, מנגד אין להן חזה גדול וגזרה כמו שאני אוהב (לרובן המכריע)). זה ממש לא "גזענות" לטעמי: לדעתי אנשים נוטים, ברוב המקרים, להימשך לאנשים שבאו מרקע גנטי דומה, לכן, למשל, תראו הרבה זוגות ששני בני הזוג הם בעלי אותו צבע עיניים וכד'.

ככל שחולפות השנים ואני לא מוצא בת-זוג כאן אני מוריד יותר ויותר חסמים מחשבתיים לגבי אפשרות לשאת בחורה לא ישראלית. בפועל זה כמובן יותר מורכב בגלל גבולות ומרחק. עדיין יש הרבה מחסומים מחשבתיים שלי... אם הייתי אדם יותר הרפתקן ויותר גמיש כבר הייתי כנראה מזמן מטייל בעולם (לפחות בעידן טרום-קורונה) ואולי מחפש שם בת-זוג כשאני מפנים שכאן, במבחן התוצאה, אחרי שנים רבות של מאמצים שונים, זה די קשה.

ועדיין, אני לא מאבד תקווה ומשקיע את מאמצי (חסרי התוחלת במבחן התוצאה) כאן.

אפרופו אפריקה, המדינה היחידה באפריקה שיצא לי לבקר בה היתה מצרים ואפרופו הסירטון שמקושר בתחילת הפוסט (בו, בין היתר, הדוברת מדברת על גברים גבוהים) מתבקש לקשר את הסירטון הבא שמשלב את שני הנ"ל (קליפ של הצמד Blancmange, "חיים על התיקרה"). אגב, לפני שנים רבות, המנגינה של השיר הזה שימשה כפתיח לתוכנית בערבית "השבוע בשעה" ששודרה במה שהיום הערוץ הראשון:

וכמובן "אפריקה":

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

כאות מחאה (לחוסר שיתוף פעולה מהצד הנשי) וכאות סולידריות עם עצמי... אני מכריז בזאת על פגרת כתיבה קצרה. הבלוג יחזור להתעדכן, אי"ה, באחד בדצבמר השתא. עמכם/ן הסליחה.

שיחרור קיטור לפניך. כמו בשיר שביצוע יפה שלו משובץ בהמשך (מילותיו של רחל המשוררת), בעצם הכתיבה שלי כאן, אני במשך כ+14 (באפריל 22', זה יהיה 15) שנה, "מושיט יד" לבחורה מתאימה, אבל אין היענות ולא מושטת אף יד בחזרה.

אני אוהב להשתמש בדימוי של הרקדן והריצפה ("כשהרקדן לא יודע לרקוד, אז הוא טוען שהריצפה עקומה")... אז או שאני לא יודע "לרקוד" (שזה יכול לכלול את מה שאני (מראה ואישיות למשל) וגם איך שאני מתנהל בעולם) או ש"הריצפה עקומה", דהיינו שיש כאן בעיה (למשל התנהגות הצד הנשי (או גם הגברי (חוץ ממני ועוד) שיכול להשליך על הנשי)) או שגם וגם!

אתמול למשל הייתי במקום ציבורי ושאלתי במקרה בחורה משהו (שאלה ממש פשוטה ולגיטימית) ובמקום לענות לי (זה משהו שהיא היתה חייבת לדעת) היא התחילה למלמל משהו שהיא לא המתאימה לשאול אותה את זה... אולי היא חשבה שאני מתחיל איתה (ממש לא. היא בכלל לא היתה הטיפוס שלי וחוצמזה, נדיר אצלי שאני מתחיל (קורה, אבל מעט מאוד)). כמה שניות אחרי זה אני שואל גבר אקראי את אותה השאלה הפשוטה ומקבל תשובה פשוטה ועניינית בהתאם.

כמובן שלא צריך להכליל ולהסיק ממקרה בודד משהו, אבל אולי (רק אולי) הריצפה כאן כן "עקומה". זה מזכיר לי שראיתי לא מזמן בTV עיתונאית שואלת קבוצת קומיקאים גברים, מדוע אין שם נשים? אם תיאורטית היתה קבוצה מקבילה של רק נשים, גם אז היו שואלים מדוע אין שם גברים?... אתם/ן (אולי) מבינים את רוח דברי. הפכנו לחברה עם יותר מידי, להשקפתי לפחות, קיצוניות.

זה משליך על הרבה תחומי חיים וכן, אפילו על סיכויי למצוא זוגיות. אגב, אני יכול לנחש ממה זה נובע וכבר כתבתי על זה בעבר. ברגע שאוכלוסיה הופכת לצפופה, אחרי ריבוי גבוה בדורות קודמים, מתחילות להופיע תופעות של "מלחמת מינים"... אם תרצו זו דרכו של הטבע (מבין מגוון דרכים אחרות) לרסן קצת את הריבוי. אולי...

אגב בהקשר הזה של ביקורת ("הריצפה עקומה") קראתי לאחרונה שתי כתבות/מאמרים ברשת. אחת: בדומה למה שהזכרתי בפוסט קודם קשורה לפסימיות/אופטימיות. אנשים שהם פסימיים מידי עלולים ללקות יותר בדימנציה(?). בנוסף קראתי שאנשים שמאריכים ימים, דווקא נוטים לסוג של אופטימיות (אם כי יש גם מחקרים הפוכים בנושא. אדם פסימי (לא מידי) עשוי להתכונן טוב יותר למצבים קשים ובלתי צפויים) ושניה: קניתי בזמנו את הספר "ארבע ההסכמות" ששמעתי עליו לפני שנים. עוד לא קראתי אותו.. במקום זאת, בינתיים (עד שאתפנה לקוראו) חיפשתי תקציר עליו ברשת.., מצאתי כזה וקראתי אותו.

מוזכר שם העיקרון של "לא לקחת דברים אישית". לא תמיד זה קל לביצוע, אבל שווה לנסות. חשבתי על זה למשל בהקשר של הבחורה לעיל שענתה לי תשובה מוזרה. זו יותר בעיה שלה שהיא לא ענתה לי לעניין, מאשר בעיה שלי. קראתי שם למשל את עניין שמות הגנאי שאנשים מכנים בהם אחרים. בהרבה מיקרים הכי קל להיפגע, אבל בעצם צריך להבין שהבעיה יכולה להיות דווקא אצל המגנה, בבחינת "הפוסל במומו פוסל"! מניסיון אישי יש בזה הרבה אמת!

לכן, גם כשאני אני מבקר ("הריצפה עקומה") אני בעצם חושף את הכשלים האישיים שלי, למשל שאולי אני לא יוזם מספיק או עושה מספיק (למרות שאם מסתכלים על מימד הזמן, אז עשייה של עשרות שנים בתחום חיפוש הזוגיות, מצטברת לכדי מסה נכבדה של מאמצים).

וגם את זה כתבתי בעבר: גם אם הייתי "מוצף" בפניות של בחורות, כמו שאני מחפש, דרך הבלוג, זה לא היה מבטיח שאמצא ביניהן מישהי באמת מתאימה... יחד עם זאת, חוסר ההיענות של בנות המין הנשי (הישראלי, יש לדייק), אני חייב לציין, מאוד מאכזב אותי.

"גן נעול". שיר ישן וטוב:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אני ממשיך ב"חגיגות ה60" שלי... (המרכאות כי זה עוד פוסט שלילי וזה דבר, לכאורה, לא רצוי... כי אם אני שואף לא להיות דימנטי בעתיד, אז לא כדאי לי לחשוב יותר מידי מחשבות שליליות. לפחות לפי זה למשל (מוואלה)), אבל גם להתעלם מהמציאות זה לא טוב, הכל באיזון ובהגיון... דיכאון/מחשבות שליליות הן הרבה פעמים תוצאה של משהו ולא רק גורם של אחר.

כותרת הפוסט היא ציטוט מדברים שקראתי בזמנו בכתבה (מווינט) על יו"ר הכנסת לשעבר יצחק ברמן ז"ל שנפטר רווק בגיל 100. אגב, חלק מכותרת הכתבה היא "רווקוּת היא הסוד" (לאריכות הימים).

נזכרתי בזה בגלל שלפני כשבוע וחצי, כאמור, ציינתי יומולדת 60. ברמן מצוטט גם כמי שאמר שהוא לא היה בנוי לשותפויות ושגם כעו"ד פעל לבד. להבדיל, כמובן (אינני אישיות ציבורית או בעל תפקיד בכיר שכזה), אני דווקא כן מחפש ותמיד חיפשתי שותפויות, אבל כאלה שהן באמת מתאימות, שנאמר... "אם תרצה להגיע מהר - לך לבד. אם תרצה להגיע רחוק - לך בקבוצה".

הוא 'מצטרף' לאלוף במיל' בצה"ל שהוא רווק ובטח יש עוד אנשים רציניים/חשובים/מפורסמים שגם הם נשארו רווקים בגיל לא צעיר (רווק הוא מי שלא נישא מעולם, להבדיל מגרוש ואלמן. משום מה יש שמכנים אדם פנוי, גם אם הוא גרוש, רווק... זה מצטרף לסלנג המוזר החדש "בוא" במובן "תראה" או משהו בדומה, ו-"מתכתב עם המציאות" ועוד המצאות לשוניות חלשות למדי ובעיקר מיותרות לטעמי...). נראה לי שלא תמיד זה מרצון. מה שמדגים שיש כאן בעיה, או לפחות שאפשר וצריך לעשות יותר. אצלי זה בטוח לא מרצון... אני חושב שתמיד שאפתי לזוגיות, אבל מגיל מסויים, נניח מאמצע-סוף שנות העשרים "העלתי הילוך" ועשיתי מאמצים רבים, עם 'כמעט הצלחות', אבל בלי בת-זוג אחת מתאימה.

אני לא מפסיק לחפש ולנסות, אבל בכל זאת זאת נקודת ציון מסויימת, אפילו אם אפשר לקרא לה נקודת ציון שרירותית. עוד תאריך, הפעם בקשר לבלוג, הוא ה19 באפריל 2022, אז אני עשוי לציין 15 שנים לבלוג. יכול להיות שאחליט אז על פרישה מהכתיבה כאן (עוד לא החלטתי... כבר היו פעמים בעבר ש"איימתי" לסגור הבלוג וחזרתי בי... כי בסה"כ יש בכתיבה גם הנאה מסויימת).

לא מזמן מישהי שלחה לי הודעה בה כתבה שהיא מתחתנת. עניתי לה כמובן ב"מזל טוב!" ובהומור הוספתי "ברחוק אצלי" וציינתי שזה מתבסס על ניסיוני רב השנים בתחום ההכרויות. כמובן שהיא ניסתה לעודד אותי... וכתבה לי שדווקא בגלל שעברו כל-כך הרבה שנים של חיפושים עבורי... אז לכאורה יש סיכוי שאמצא זוגיות מתאימה בקרוב. אשרי המאמין/ה. חשוב לציין שהנ"ל דתיה... אצלם יש יותר הכוונה ומודעות לכל נושא הזוגיות והתוצאות בהתאם.

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].