עוד לא נשוי

כרגיל disclaimer, אינני מומחה לזוגיות (במרכאות או שלא.. יש, לטעמי לפחות, לא מעט כאלה שהם במרכאות) אבל יש לי תובנות בנושא (כרווק נטול זוגיות אני קצת כמו סנדלר (סנדלר חובב..) שהולך יחף כשאני מדבר על זוגיות).

נתקלתי בשתי טענות בתקשורת שמאוד לא הסכמתי איתן. לא היתה לי אפשרות להגיב (כמו בטוקבק) אז אני מוצא לנכון לכתוב על זה כאן. טענה אחת הושמעה בתוכנית TV ואחרת הופיעה בכותרת כתבה שהצפיה המלאה בה היתה פתוחה רק למנויים באותו אתר (ואני לא מוצא סיבה מספיק מוצדקת מבחינתי לעשות שם מנוי).

נפתח בטענה הראשונה שלפי זכרוני צוטטה ע"י דובר בתוכנית TV: רוב הנשים, כך נטען, נמשכות למספר מועט של גברים והדבר יוצר תסכול רב אצל גברים שלא מוצאים זוגיות. באופן חשדני/ביקורתי זה נשמע לי פחות דבר מדעי, אלא אולי יותר טיעון שנועד להצדיק ריבוי נשים (פוליגמיה)? האם יש גברים שהם יותר אטרקטיביים מאחרים? מובן מאליו שיש, אבל, לא כל משיכה חד-צדדית הופכת לזוגיות. כפי שציינתי בפוסט הקודם "צריך שניים לטנגו".

ידוע שזוגות נוטים להסתדר ברמת אטרקטיביות (נקודה חשובה בפני עצמה היא מה נחשב אטרקטיבי [1]) דומה (אבל זה לא "כלל ברזל"). בגדול אני מאמין ב"(כמעט)לכל סיר יש מכסה משלו". זה גם מתקשר לטענה השניה שמיד אגיע אליה. זאת ועוד, לא רק בגלל איסור הפוליגמיה, ברוב החברות, נוצרים זוגות ולא שלשות, רביעיות וכד'. יש יתרון לתא משפחתי זוגי על פני אחרים. אפשר גם להוכיח מתמטית שאפשר לסדר זוגות של גבר-אישה כך שיהיה מצב יציב (ע"ע שידוך יציב).

ולטענה השניה: בכותרת הכתבה נטען (במילים שלי, מזכרוני) "נשים מעדיפות גברים גבוהים". אני טוען: לא מדויק, כי, לדעתי, חסרה מילה מאוד חשובה והיא "מהן" כלומר לדעתי: "נשים מעדיפות גברים (ש)גבוהים מהן". על זה אני "בגדול" 'חותם' (למרות שחשוב לסייג... אני גבר ולכן אינני מתיימר או רשאי לדבר בשם נשים, אני מעריך שכך נשים חושבות). גובה בהחלט משחק תפקיד בזוגיות, אבל זה לא נכון שכמה שיותר גבוה, זה יותר טוב... ממש לא. אני מכיר מקרוב כמה גברים (סטרייטים) גבוהים ונאים שהם נעדרי זוגיות (אם כבר, להיות בגובה ממוצע (ואולי -מעט- מעליו) מהווה יתרון בבחירת בת-זוג).

כמו שכבר כתבתי כאן בערך "אלף" פעמים (וזה שחוזרים על משהו, כמובן לא הופך אותו בהכרח לנכון, אבל מההתרשמות שלי בפועל, במקרה זה, זה די נכון) כמצויין במחקר שמוזכר כאן, זוגות נוטים להסתדר (גם זה לא "כלל ברזל". יש יוצאים מהכלל) כך שהגבר גבוה מהאישה באחוז מסויים (משהו בין 7 ל 10 אחוז. שם מצוין 9%). גובה, כמו תכונות נוספות, למשל IQ, מתפלג נורמלית, מה שמכונה "עקומת הפעמון" וסביר שהאחוז הנ"ל הוא בערך הפרש הגובה הממוצע בין גברים לנשים.

לכן לגבר נמוך משמעותית מהממוצע תהיה, לכאורה, בעיה, פשוט כי תהיינה מעט נשים שהן נמוכות ממנו (נמוכות, כבאחוז כנ"ל). "מעט" לא אומר שלא תהיינה ואכן אני מכיר אישית גברים מאוד נמוכים שמצאו זוגיות והקימו משפחות עם ילדים משלהם, אבל לקח להם שנים רבות למצוא בת-זוג מתאימה (היום, בעידן הלכאורה מקוון ומקושר זה אמור להיות קל יותר). אם כי בקצוות של ההתפלגות, כפי שמוזכר בכתבה לעיל, ייתכן שדווקא תהיה העדפה שונה ממה שקורה ברובה/מרכזה (כלומר שאישה נמוכה תעדיף דווקא גבר גבוה מאוד ואישה גבוהה מאוד תעדיף דווקא גבר נמוך, אולי כדי שהדור הבא המשותף שלהם יתקרב לממוצע ולא ישאר לכאורה בקצוות (קצוות => פחות אפשרויות למציאת זוגיות)).

גובה הוא גם עניין גיאוגרפי, כפי שכתבתי בפוסט "גובה וקווי רוחב". אני בהחלט בעמדת נחיתות (תרתי משמע?) כשמדובר על גובה בארצנו הקטנטונת (שהיא קצת יוצאת דופן במה שקשור לגובה ולקו הרוחב). אז הנה עוד "טיעון להגנתי" בעניין רווקותי... (למרות שזה יכול להיחשב כתירוץ, כי העולם גדול ויש אפשרויות גם בחו"ל).

[1] - בעניין האטרקטיביות (להלן "יופי") אני נוהג להבחין בין 2 רכיבי יופי: "אובייקטיבי" ו-"סובייקטיבי". האובייקטיבי הוא בד"כ הממוצע (ע"ע יופי כממוצע). דוגמאות: סימטריה, גיל צעיר. הסובייקטיבי נובע מתכונות (מולדות או אחרת) של האדם הספציפי, לדוגמה אדם אחד יחשוב ששיער כהה יפה, אחר יחשוב שבהיר יפה. האובייקטיבי הוא מעין "חוכמת ההמון" שכזו, הסובייקטיבי הוא ברמת ההעדפה האישית.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

"2" על שום שכבר כתבתי על זה כאן ו-"?" בגלל שלפי הקישור לעיל (וגם מזכרוני) כבר כתבתי על זה אף לפני הנ"ל. גם אם אני ממחזר, זה לדעתי נושא מעניין וראוי לדיון. לא נתקלתי בשום מקום במרשתת או אחרת במישהו/י שטען משהו דומה.

הכוונה לשילוב של כמה הדברים שאנחנו אוכלים, קרובים לנו גנטית וכמה הם בריאים לנו לפי זה.

כרגיל אקדים ואציין שזה מבחינתי דיון תיאורטי בלבד! לא למדתי רפואה או מדעי התזונה, אינני חוקר בנושא וההבנה שלי בתחומים האלה היא די מוגבלת! כך שאינני רשאי ואינני מתכוון כאן לייעץ. אין לראות בכתוב משום משהו מבוסס מדעית ובכל מקרה מי שרוצה לעשות שינוי תזונתי כדאי שיפנה או תיפנה לגורם מקצועי ומוסמך ושיקבל או שתקבל ייעוץ ממנו/ה (כל אדם יכול להיות שונה ועם צרכים ספציפיים לו/ה).

באופן גס וכללי(!): התיאוריה שלי (כתבתי "שלי", כי כאמור לא נתקלתי בטיעון דומה) טוענת שככל שמשהו שאנחנו אוכלים קרוב לנו גנטית, כך כנראה הוא פחות בריא לנו, אבל זה לא בהכרח לגמרי מדוייק או נכון, כלומר ייתכן שזו לא בהכרח "פונקציה לינארית" (קווית).

המחשבה עלתה בי לראשונה, לפני כמה שנים, כששמעתי על התזונה של אנשים שחיים בBlue Zones. אנשים שידועים באריכות ימים מופלגת (באזור ה+100) שאוכלים בעיקר מזון צימחוני (הם לא נמנעים לגמרי מתזונה מהחי, למשל הם עשויים לצרוך דגים ועוד מוצרים מהחי). היום (וכבר שנים) גם מדברים הרבה על תזונה ים תיכונית שמונעת מחלות שונות שגם היא מבוססת בעיקר על דגנים מלאים, קיטניות, אגוזים, ירקות, פירות, דגים, שמן זית ועוד (כלומר ברובה היא צמחונית).

עוד שתי נקודות שגרמו לי לחשוב על כך היו:

1. זה שבשר אדום נחשב לפחות בריא אם הוא נצרך בכמויות גבוהות (מאריכי הימים לעיל אוכלים מידי פעם בשר אדום (ויטמין B12, ברזל ועוד), אבל כזה שניצוד באופן טבעי, שלא מעובד וגם זה לעיתים רחוקות)

2. האיסור בתורה על אכילת חזיר.

למי שלא מכיר/יודע: לכל האורגניזמים, על-פני כדור הארץ, יש מקור משותף: מולקולות הDNA - גם צמחים וגם בעלי חיים בנויים מאותן אבני יסוד. הנה רשימה של כמה אורגניזמים ומידת הקירבה (או אם תרצו בדומה, המרחק) הגנטית שלהם אלינו (מצאתי מקורות שונים במרשתת, למשל זה):

חזיר - 98%

פרה - 80%

דג זברה - 73%

תרנגולת - 65%

בננה - 60%

כרוב - 45%

תפוח - 40% ("...An apple a day")

הדבר היחידי שלא הסתדר לי בין זה לבין משהו אחר ששמעתי לאחרונה הוא שהדג, לכאורה לפחות, קרוב אלינו גנטית יותר מהעוף. לעופות שאנחנו צורכים יש סביבת מחייה דומה יותר לשלנו מאשר לדגים. בסירטון ביוטיוב שמעתי מדען שטוען שהדיאטה הכי בריאה, לפי מחקרים, היא לא כזו שהיא צמחונית בלבד אלא כזו שמשלבת מזון צמחוני ודגים (כנראה בגלל האומגה 3?).

בכל מקרה, אפשר לראות מערכי הקירבה/מרחק הללו, שהרבה ממליצים, בפועל, לאכול מזון רחוק גנטית מאיתנו.

בהנחה שזה נכון, אפשר לנסות לחפש הסברים מדוע זה כך:

- ברמה הפילוסופית: נזכרתי בספר "הגן האנוכיי" שמדבר על אבולוציה, גנטיקה ונושאים קשורים (ספר ישן (במקור 1976, אני קראתי אותו באמצע שנות ה90' של המאה הקודמת) אבל מרתק ושהשפיע עלי רבות. נכון לעכשיו, אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי) ייתכן שהטבע לא רוצה שנשמיד גנים שדומים לנו, ממש כמו ש"האנוכיות הגנטית" פועלת לשימור גנים דומים, כך למשל הפועלות בכוורת דבורים עובדות במרץ ולא מתרבות בגלל שהן "יודעות" שהמלכה באותה כוורת, שקרובה אליהן גנטית, עושה זאת עבורן. כך גם אֵם, או אב (בכל עולם החי, לא רק בני האדם) דואגים בד"כ קודם כל לצאציהם (שקרובים להם גנטית) יותר מלאחרים/ות. ע"ע "ברירת שארים".

- ברמה היותר פרקטית(?): ייתכן, למשל, שאורגניזמים יותר קרובים לנו, יכולים להכיל יותר פתוגנים (וירוסים, חיידקים ועוד) שעלולים להזיק גם לנו. רק כתזכורת עכשווית (מגיפת הקורונה)... נטען שוירוס הקורונה הגיע לבני האדם מבעלי חיים. נזכרתי גם בוירוס האבולה הקטלני, שנטען שהגיע מקופים (שהם הכי קרובים לנו גנטית מכל בעלי החיים).

"הפחד", גירסה כלית מצויינת לשיר של לילי אלן:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אפתח בפיתגם (שמקורו, בנוסח שונה, כנראה בחז"ל): "המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" (באופן כללי (יש יוצאים מהכלל, פה ושם) כשזה נוגע ליהדות (ואני בכלל חילוני, אבל עדיין אני יהודי) אני בעד כמה שיותר תורה שבכתב וכמה שפחות חז"ל, הלכה וכו', אבל זה לא אומר שאין שם חוכמה. יש וניתן ללמוד ממנה, לפעמים).

הפיתגם הנ"ל יכול להיות רלוונטי לנושא הפוסט הזה. כמו בהתפלגות נורמלית, בהרבה תופעות בטבע וגם בתופעות האנושיות - יש קצוות. למשל לרוב האנשים יש הון באזור הממוצע, אינטליגנציה ממוצעת, משקל ממוצע, כוח פיזי ממוצע, יושר ממוצע, בן/ת-זוג אחד/ת, מכונית אחת(?), דירה אחת וכו' וכו'.

יש תופעות שאין סיבה מיוחדת לשנות בהן את המצב הקיים (לא חשבתי על משהו כרגע...) אבל יש תופעות שהן, על-פניו לפחות, קצת בדומה ל-"משחק סכום אפס", כלומר "הרווח" של אחד יכול לבוא על חשבון האחר, כאשר יש משאב מוגבל וזה כבר יכול להיות סיפור אחר שייתכן שדווקא היה רצוי לשקול להתערב בו.

במציאות שבה יש סכום כסף קבוע (בפועל מדינות יכולות להדפיס כסף, כך שזה מצב דינמי) אז אם פלוני/ת צובר הרבה כסף, זה יכול לבוא על חשבון אחרים (על כל המשמעויות של זה. כסף, גם בחברה דמוקרטית, יכול להפוך לכוח לא דמוקרטי...). זו לכאורה מחשבה סוציאליסטית (יש שמכנים, לדעתי בטעות: קומוניסטית) שכזו, אבל לא בהכרח, כי בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני (שני קצוות) יכולים להיות "גוונים שונים" ע"ג הסקלה הנ"ל. מיד אחזור לעניין הכסף.

עוד דוגמא היא מספר הילדים שיש למשפחה. כאן אין לכאורה משהו קבוע, כלומר אין, שוב לכאורה, מיכסה לילדים... (למרות שלא בטוח שהיה מזיק קצת לרסן את הילדוה הרבה (כשזו מתרחשת. יש הרבה מדינות (ישראל לא ביניהן) בהן יש ריבוי טבעי מאוד נמוך), בדרכים תקינות וחוקיות כמובן, למשל ע"י תמריץ שלילי כלכלי) אבל כן יש משאבים מוגבלים. יש כמות מוגבלת של קרקעות, של מים, של מזון וכו' וכו'. יש משפחות (או רווקים כמוני) שבמיעוט עם אפס ילדים (ומי שקורא/ת כאן, יודע/ת שזה לא מרצון) ומהקצה השני יש משפחות עם עשרה ילדים ואף יותר.

עוד בהקשר הזה של ילדים וזוגיות, ראו למשל סיפור, די מדהים להשקפתי, מחצי השנה האחרונה, שמסופר עליו כאן (כתבה בווינט): גבר שיש לו, כך כתוב, 17 ילדים מ-6 נשים שונות! אתם מבינים את האבסורד?... אני רווק ללא ילדים, אני מעריך עצמי כאדם חיובי בסה"כ (לא אחזור שוב על רשימת ההישגים והתכונות, כי זה עלול להיחשב ליהירות..) ולמרות מאמצים של שנים אני רווק נטול ילדים (רק להשכלה כללית, יש עוד כמוני) והנה גבר שמנצל נשים, כך לפי הכתבה, גם כלכלית, שמצליח לעשות ילדים 'בלי חשבון'. זו, לדעתי, גם אשמת החברה שמאפשרת זאת (אם היו כללים של מה מותר ואסור ביחסי גברים ונשים (הרבה מעבר לעניין ההטרדות המיניות שמדברים עליו "בלי סוף") אולי גם היה יותר "צדק זוגי").

אני לא בקטע של קינאה, אני בקטע הפרקטי. מכיוון שאני מאמין (למעשה, זה פחות עניין של אמונה, אלא מחשבה.. שמבוססת גם על קריאה בנושא) שחלק לא מבוטל מתכונות האופי הן גנטיות, מה המשמעות של דבר כזה?: המשמעות היא שתכונות ההונאה והניצול כנ"ל ייתכן שתהפוכנה ליותר נפוצות בדורות הבאים על-חשבון אנשים ישרים כמוני. כמובן שזה מקרה קיצוני ו(אני מקווה) לא מייצג כמו שלהיות רווק בגילי זה, כנראה, מקרה לא מייצג, אבל זה מראה שאם לא מרסנים קצוות מסויימים זה עלול להזיק לחברה.

זוגיות היא גם סוג של "משחק סכום אפס". יש מספר מוגבל של בני/ות-זוג. כשגבר תופס, דה-פקטו, יותר מאישה אחת, הוא פוגע בסיכויי גברים אחרים למצוא בת-זוג. "דה-פקטו" יכול להיות שהוא נשוי רק לאחת, אבל נניח מחזיק פילגשים מהצד או כמו בדוגמא לעיל עושה ילדים עם נשים ונוטש אותן אח"כ. אישה פנויה עם ילדים, הרבה פחות אטרקטיבית (ללא קשר לאטרקטיביות החיצונית/אישיותית שלה) לרווקים (זה נכון גם להיפך, כלומר גרוש+ יהיה, אני משער, פחות אטרקטיבי לרווקות(?)), כלומר אישה כנ"ל "יורדת", סטטיטסטית ומעשית, מה'סד"כ' (סדר הכוחות. מינוח צבאי..) של הרווקות (אם כי זה כמבון לא "כלל ברזל" כלומר גם גרושות עם ילדים יכולות להינשא שוב לרווקים ויש דוגמאות מפורסמות, אבל זה פחות נפוץ).

הגישה הרווחת בתרבות המערב היא לא להתערב בבחירות של הפרט בנושאים כמו אהבה וזוגיות. לא הייתי רוצה שלמשל מישהו יחליט למי מותר לעשות ילדים או לא... (זה מידרון חלקלק ומסוכן) אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבוע גבולות למה מותר ומה אסור כדי ליצור יותר שיוויון. למשל בתרבות המערב פוליגמיה אסורה, אבל גברים מצאו דרך פרקטית לעקוף איסור זה ע"י "מונוגמיה סידרתית" (כנראה, בדומה לסיפור הגבר מהכתבה). קחו כדוגמא אישיות מפורסמת כמו נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ. הוא התחתן צעיר עם אישה צעירה, הוליד צאצאים, התגרש אחרי X שנים, התחתן שוב עם אישה צעירה (בגיל הפיריון), הוליד עוד צאצאים/ות, שוב התגרש, אחרי Y שנים, ושוב התחתן עם אישה ושב צאצא.

כמו שכתבתי כאן בערך "מיליון" פעם - במבחן התוצאה האבולוציוני, קרי צאצאים, זו, לטעמי לפחות, פוליגמיה דה-פקטו. כשיש גברים שתופסים הרבה נשים (כשבאוכלוסיה הכללית יש מספר נשים וגברים דומה, קל וחומר אם יש עודף גברים על נשים (הכוונה כאן לגברים ונשים בגיל הפוריות ולא לכלל הגברים והנשים)), הם מקטינים לגברים אחרים את הסיכוי למצוא אישה וכפועל יוצא, כפי שכבר הוכח מחקרית, יש יותר אלימות (בחברות פוליגמיות. לכן כנראה החליטו במערב לאסור על כך).

לגבי העניין הכספי כבר הצעתי בזמנו (למשל כאן, "המדינה האוטופית שלי" פרק ב' השיטה הכלכלית. לא שכחתי שלא השלמתי את הפרקים... אני צריך מוטיבציה כדי לכתוב את פרקי ההמשך... ואין לי כרגע כזו) מודל כלכלי שמרסן את הקצוות של העושר, בקצרה קביעת רף גמיש להון מקסימלי ומנגד להון מינימלי.

אם הזכרתי מדינה אוטופית, אז בעית הזוגיות, או חוסר הזוגיות כמו במקרה שלי ושל עוד רבים/ות אפילו שאנחנו מיעוט (אפרופו תאריך היום, 2.2.22 (הרבה זוגות (2)) בניגוד ליום הרווקים (הסיני) 11.11) ניתנת, לעניות דעתי, לפיתרון אם למדינה באמת היה איכפת מאזרחיה הטובים, למשל ע"י הקמת משרד שידוכים ממשלתי שיעבוד נכון (ו"נכון", שוב לפחות לדעתי, זה הרבה דברים שלא ממש קיימים היום בכל שיטות השדכנות/הכרויות למיניהן).

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

הוא (או היא אם זו נקבה) מתואר כ"חברו הטוב ביותר של האדם". אני מסתובב לא פעם בת"א (כאן גדלתי, לכן יש לי סימפתיה למקום. אני שואל את עצמי, אם אני לא צריך להיגמל מהמנהג הזה, יען כי אני כמעט לא רואה כאן בחורות כמו שאני מחפש (בערך כמו שאני צריך להגמל מהכתיבה כאן, כי היא לא מגיעה למחוזות הנכונים... (ובמשך שנים) קרי בנות זוג מתאימות. לאחרונה המקום הזה בכלל הפך 'נטוש'..). התיאוריה שלי טוענת שיוקר המחיה מרחיק מת"א נשים שהן פחות קרייריסטיות (פחות קרייריסטיות = יותר נשיות במושגים שלי, יותר הטעם שלי)). אז אחזור לנושא המרכזי: אני מסתובב לא פעם בת"א ורואה המון גברים (בעיקר גברים) שהולכים עם כלב.

אני לא יודע אם הם רווקים ללא זוגיות או שהם חיים עם בת-זוג ומגדלים כלב. קשה (לי) לדעת, אבל יש לי הרגשה שרבים מהם הם רווקים ללא זוגיות והכלב הוא מעין "תחליף", כלומר משהו/מישהו שמקטין קצת את הבדידות.

הציעו לי כבר המון פעמים: "למה שלא תיקח כלב?". נתחיל בזה שגדלתי בבית שהיו בו בעלי חיים, למשל: שני כלבים (לא בו-זמנית), חתול, צב ודגים שונים, אני מכיר ומוקיר את החוויה. אני זוכר למשל ששירתתי כטנקיסט (מפקד טנק ומדריך, במקרה שלי) בצבא, היתה תקופה של כוננויות לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה שהיינו נשארים שבועות רבים בבסיס. כשהייתי מגיע הביתה נניח אחרי חודש+ הכלב היה קופץ עלי משמחה שלא תתואר והיה ממשיך בכך דקות ארוכות. זאת ועוד, בדרך כלל היה לו מקום קבוע בדירת הורי שאהב לישון בו. כשאני הגעתי הוא הלך לישון אצלי בחדר, כאילו כדי לשמור עלי...

אין ספק, כלב היא חיה מדהימה. בתהליך אבולוציוני נוצרה כנראה איזו סינרגיה. אז כן, כלבים יכולים להועיל לבני האדם (ראו למשל את זה בעניין בריאות הלב של מי שמגדלים חית מחמד). בעניין הרווקים לעיל, כבר ראיתי שגבר שמגיע עם גור כלבים חמוד למקום מסויים (נניח בית קפה), מושך אליו התעניינות מצד בחורות ("אינסטינקט אימהי"?) שבחלק מהמקרים יכולה לגלוש להכרות עם בעל הכלב(?).

אבל האם לא הוגן לשאול "ומה עם הכלב/ה?" האם זה גם מתאים לו? לכן בחרתי בכותרת הקטע הזה "חיי כלב". אני לא באמת יכול להימצא בעמדה של כלב כדי להבין כיצד הוא מרגיש, אבל אני יכול לנסות.

מהכיוון השלילי:

- ממש לא כיף להיות קשור עם רצועה שמגבילה את תנועות הכלב. שלא לומר מקרים רבים שבעל/ת הכלב מושך אותו בכוח (למשל כי הכלב החליט להריח משהו שמעניין אותו, או ראה כלב/ה שמצא חן בעיניו או סתם משהו שעניין/סיקרן אותו).

- לחשוב על זה שהכלב חייב להתאפק מלעשות את צרכיו, עד לזמן שבעל/ת הבית יגיע לבית ויוריד אותו - זה אחד הדברים הכי לא טבעיים שיש ושקשה לי לקבל. בטבע כלב עושה את צרכיו, מתי שבא לו.

- כרווק, אני מבין את הנקודה הבאה היטב: כלב שחי בדירה בעיר, למרות שאולי נתקל בטיולים עם בעליו בבני/ות המין הנגדי, הוא לא ממש מצליח (בד"כ) לפתח מערכת יחסים. שוב אחד הדברים הכי בסיסיים של הטבע, קרי הרצון/צורך להתרבות, בהרבה מקרים, נמנע מחיית המחמד.

- כלב שלרגליו יש ציפורניים (כדי לאחוז בקרקע? או בטרף) לא ממש נהנה (לא בדקתי) ללכת על משטחי בטון וכד'.

- מעבר לחוסר (בד"כ) בבן/ת-זוג, גם אין לו חברה "כלבית" (יש מעטים שמגדלים כמה כלבים ביחד). גם צורך חשוב.

מהכיוון החיובי:

- לכלב יש אספקת מזון ושתיה סדירים. בטבע לא בטוח שתמיד ובקלות יש לו מה לאכול.

- יש לו (בדירה) הגנה מפני פגעי מזג האוויר (גשם, קור ולעיתים גם חום).

- הכלב יכול לקבל טיפול רפואי (וטרינרי).

יש אולי יוצא מהכלל הזה והוא לגדל כלב נניח ביישוב כפרי, כשלכלב יש מלונה והוא חופשי להסתובב בשטח מסויים. לעשות את צרכיו מתי שבא לו ועדיין להנות מיתרונות של בית אנושי.

כמו ב"זמר במסכה"...:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].