עוד לא נשוי

כשכתבתי כעת את הכותרת לפוסט, הקשתי בטעות ע' במקום י'... וזה כאילו התקשר לי עם "בעייתי"... ("חינוך בעייתי" במקום "חינוך ביתי") אבל אני מאלה שחושבים שיש יתרון לחינוך ביתי וכוונתי קודם כל לגיל הרך.

כרגיל, כמה הערות/הסתייגויות, לא למדתי חינוך או פסיכולוגיה והכי "גרוע" לצערי, גם אינני אב כלומר אין לי ניסיון בגידול ילדים (חיפשתי ואני מחפש בת-זוג, אבל "צריך שניים לטנגו" ובנות ישראל (לפחות כאלה כמו שאני מחפש) כמו שכבר כתבתי בעבר, "קשות ומקשות" שלא לצורך(?) או ששוב "הפוסל במומו פוסל"(?)) אבל יש לי קצת ניסיון כתלמיד/ילד, כאדם שחי בחברה אנושית וגם קצת הגיון. אני מבין את הדברים לבד, למרות שיש מחקרים כמו זה (שמדברים גם על ילדים בגיל בוגר יותר) שטוענים דברים דומים.

חשבתי על הנושא בעקבות "אין ספור" כתבות (דוגמאות לכתבות אחדות מתוך רבות: אחת, שתיים, שלוש) על מקרי התעללות בילדים קטנים שארעו במסגרות כמו גני ילדים. מן הסתם הנושא מורכב. זה מתקשר למרקם החברתי, לערכיו ואף לכלכלה. עוד הסתייגות: לא כל ההורים הם הורים טובים, בקצוות יש, לצערנו, גם מקרים של התעללות של הורים בילדיהם.

איך זה קשור לכלכלה? די פשוט: אם הילד נשאר בבית, נניח עם הורה (בניסוח PC, ברמה הפרקטית זה אומר ברוב המקרים (לא בהכרח כולם) שהאם נשארת בבית) אז הורה כנ"ל, לכאורה, לא עובד. העולם דווקא התקדם קצת בעקבות הקורונה ליותר עבודה מהבית ("עבודה מרחוק") אבל לא את כל העבודות ניתן לבצע בצורה הזו. אז אם יותר אמהות תישארנה בבית, ייתכן שזה ישפיע על שוק העבודה ועל הכלכלה.

אני לא מתיימר לומר לאחרים/ות מה נכון או טוב במקרה הזה, אבל יש לי השקפה משלי: אני מעדיף שאם יהיו לי ילדים, אז שהם יגדלו עם אמא בבית וכמה שפחות עם אלטרנטיבות (מעונות יום, גני ילדים וכד') לזה. בעניין החיברות, שהוא בהחלט דבר חשוב, אפשר לעשות זאת כשהילד כבר מספיק בוגר ולא חסר ישע או באופן יזום ללא קשר למסגרת.

יש כאן, כמו ביחסים בין אנשים בכלל, אגואיזם מסויים בפעולה (ע"ע "הגן האנוכיי"). לדעתי, אם או אב לילדים רוצים את טובתו/ה של הילד/ה/ים/ות שלהם יותר ממישהי (שוב, בד"כ זו מישהי) שעושה זאת כעבודה בשכר. כמובן שבכל מקרה, אין שום הצדקה ליחס מתעלל בילד חסר ישע (או לא חסר ישע) אבל עובדתית, לצערנו, זה קורה.

נחזור שוב לעניין הכלכלי, אפשר לטעון שביוקר המחיה הנוכחי חייבים שני בני הזוג לעבוד. יש כאן לדעתי מעין "מעגל קסמים" שכזה. ברגע ששני בני הזוג עובדים, כוח הקניה שלהם גדל ואם רוב הזוגות נוהגים כך, אז המחירים מתאימים את עצמם לכוח הקניה הנ"ל (התייקרות. יש גם קשר לאחוז ריבוי האוכלוסיה ומשאבי טבע מוגבלים) ואז משפחה בה האישה בוחרת להשאר בבית, עלולה להימצא בעמדת נחיתות מבחינה כלכלית (העניין מוזכר בסירטון הישן והדי ארוך (כשעה) הזה).

זה אספקט אחד של הנושא, אספקט אחר הוא הרצון של ההורה (שוב, ברוב המקרים זו האם) לפתח קריירה משלו/ה. אני לא חושב שאפשר או צריך "להכריח" מישהי להישאר בבית עם הילדים (זה צריך להיות האינטרס, ההעדפה הטבעית והרצון החופשי של הבחורה להעדיף להישאר בבית עם הילדים/ות). 

אז שוב, אין כאן ניסיון לומר לאחרים/ות כיצד לנהוג, אני מציג את תפיסת עולמי וסדר עדיפויות מסויים. חשוב לי יותר, מרווח של עוד X שקלים לתא המשפחתי, שאם יהיו לי ילדים אז שהם יגדלו בסביבה טבעית עם תשומת לב מספקת ולא שאצטרך לשלם למישהו/י זר שיעשה זאת. הכוונה, ככתוב, בעיקר לתקופת הגיל הרך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אקדים ואציין (למי שלא קורא/ת כאן בד"כ) שאין לי ילדים (למרות גילי המופלג (60) ולמרות מאמצי חיפוש של עשרות שנים (נושא שאפשר לכתוב עליו ספר שאולי יכול להקרא "הטימטום של..." ("הצנזורה" מנעה פירסום של ה"..."... ))) לכן אין לי הכרות מקרוב איך תלמידי בתי הספר לומדים בזום (אני יכול לשאול חברים עם ילדים. לחבר אחד שלי יש כבר נכדים, אבל הוא במיעוט..).

אבל יש לי ניסיון אישי בלימוד בזום. מטעמים שונים לא אציין את שם המוסד בו למדתי קורס מסויים, רק אציין שזה לא מוסד שולי. כשהתחילה הקורונה ההרצאות הפרונטליות עברו לזום. אני כבר טענתי מזמן שלימוד בזום אינו באמת יעיל כי יש שיטות לימוד הרבה יותר יעילות. זה ממש לא נושא חדש, הוא קיים כבר לפחות 20 שנה - למידה מקוונת "אמיתית".

כוונתי שבמקום מרצה שמנהל את השיעור ומדבר אל התלמידים/ות, יש תוכנה עם תוכן אינטראקטיבי, קרי נלמד נושא מסויים בשילוב של סירטונים מוקלטים קצרים, טקסט ותמונות ואחרי כל קטע יש מבחן ידע (יכול להיות "שאלון אמריקאי" (לבחור מבין מספר תשובות מוכנות) או שאלה פתוחה (זה קל למשל במתמטיקה (וכד') כשצריך להזין מספר וכד'). אחרי הרבה קטעים, אפשר לעשות עוד מבחן מסכם ולתת עבודות לתרגול נוסף (תלוי בנושא).

יצא לי ללמוד בקורס כזה באתר בין-לאומי מסויים. הקורס (בניגוד גמור ללימוד בזום לעיל) היה מצויין, למרות שהחומר הנלמד היה מורכב וכלל הרבה משימות. היתרונות הברורים של לימוד עם לומדה הם רבים, למשל:

1. קצב לימוד אישי (בנוסף אם תלמיד/ה מתקשה בנושא מסויים, הלומדה אוטומטית יכולה להוסיף לו/ה הסברים ותרגולים).

2. מעקב של המורה אחרי כל התלמידים ויכולת להתערב פרטנית לפי הצורך בהסברים.

3. למידה "אסינכרונית" (דומה ל-1 לעיל) כמובן עם הגבלות של טווחי זמן סבירים. כל תלמיד יכול ללמוד, בערך, בזמן שמתאים לו/ה.

4. לומדה טובה יכולה אולי להעמיס פחות על תעבורת הרשת (אין צורך בוידאו "כל הזמן").

כמובן שיש גם חסרונות, כי אין למשל את אווירת הביחד וההקשר החברתי, אין את המשמעת או הסמכותיות של המורה, לכן אפשר לשלב בין שני הנ"ל, למשל שרוב הלימוד יהיה אינטראקטיבי עם לומדה ונניח פעם בשבוע יהיה מפגש זום לסינכרון והצגת בעיות/שאלות.

כמו בכל תחום גם כאן עלולים להיות אינטרסים חבויים. אני משער שלמורים (או למרצים במקרה של הקורס שאני לקחתי) יש אינטרס שיהיה להם תפקיד. אני ממש לא מבטל את תפקיד המורה/מרצה. ברור שהם קריטיים. אני רק טוען שאפשר (וצריך!) להתקדם ולשלב נכון את המרצה/מורה בתהליך. הם יכולים לעסוק יותר בשיפור התוכן הנלמד, לעזור אישית ונקודתית לתלמיד/ה וכד'.

כמו שמערכת נחיתה אוטומטית במטוס (ILS) לא מבטלת הצורך בטייס, כך (עם כל השוני) לומדה טובה לא מייתרת לגמרי את תפקיד המורה/מרצה. היא רק משנה אותו. בגלל שכאמור, אינני יודע איך תלמידי בתי הספר לומדים, אולי אני "מתפרץ לדלת פתוחה", אבל אם לא, היה לדעתי חשוב לכתוב את מה שכתבתי.

הפוסט הבא, יהיה בלי נדר, על "שליש נושרים ושליש חושבים שטוב+" (שליש נושרים מלימודי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטאות ולפי סקר מסויים רק כשליש מאזרחי ישראל חושבים שמצבה טוב (או יותר מכך)).

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

ככה לא בונים מגדל (פיזה?...)

היום נתקלתי במאמר הדעה הזה (נא לעיין בקישור כדי להבין על מה אני כותב...) מתוך בלוג ב"דה-מרקר", שמדבר על כך שספציפית בחלק ממבחן הפיז"ה (במקרה הנדון שנערך ב-2012) תלמידי ישראל נמצאים במקום נמוך למדי ביחס לשאר מדינות ה-OECD. הכותב של הפוסט הנ"ל הוא, לפי הכתוב, אדם רציני (פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית).

המבחן הנ"ל נועד לבדוק את ההישגים הלימודיים (קריאה, מתמטיקה, מדעים), אבל מכיל גם חלק נוסף שמשתנה בכל מועד (כל 3 שנים). הנושא הנוסף במועד הנ"ל היה מעין "פיתרון בעיות יומיומיות מודרניות", קרי למשל לקנות כרטיסי נסיעה ברכבת לפי קריטריונים מסויימים (כנראה עם תוכנה שעושה סימולציה לעמדת מכירת הכרטיסים בדומה למה שקיים בתחנות רכבת) ועוד. כאמור תלמידי ישראל הגיעו למקום נמוך למדי בחלק הנ"ל.

הטענה המרכזית, כפי שהבנתי וכפי שמשתמעת מכותרת המאמר, היא שמערכת החינוך לא מכינה את תלמידי ישראל לעולם העבודה העתידי. אני טוען לאפשרות אחרת. טענתי יכולה להיחשב כמתריסה ולא מבוססת מספיק, אבל בכל זאת אני בוחר להציג אותה. ייתכן שהבעיה (ככל שזו בכלל בעיה. הישגים בעבודה/מבחנים הם חשובים, אבל הם לא חזות הכל. יש למשל גם מוסר ועוד ועוד) היא לא במערכת החינוך אלא באוכלוסיה עצמה וליתר דיוק בתצורה הגנטית שלה... איך הגעתי ל'מסקנה' (זו יותר השערה ולא מסקנה) "מרחיקת לכת" שכזאת?

לקחתי את הנתונים שמוצגים בגרף הראשון שבמאמר. בניתי לי טבלה מספרית עם מספרים שמייצגים את הערך של הקצה הימני של הקו שמתייחס לכל מדינה. למשל לקוריאה ויפן (שנמצאות בראש הרשימה) הצמדתי את המספר 93, לקולומביה שנמצאת בתחתית הרשימה הצמדתי את המספר 39 וכד'. מספר בודד כנ"ל לא מייצג את כל המידע שנמצא בכל קו של מדינה בגרף הנ"ל, אבל, במקרה הנ"ל ועל פניו, המספר נותן קירוב סביר לרמה הכללית של אותה המדינה בחלק הנ"ל של המבחן.

סדר המדינות בגרף הזכיר לי טבלה אחרת שראיתי מזמן והיא טבלת ה-IQ של מדינות. למשל כאן יש כזאת. כפי שלא קשה לראות הצפון-מזרח אסייתים (אבל לא הדרום-מזרח אסייתים) הם המובילים בעולם, אח"כ האירופאים ובסוף האפריקאים. חשוב לציין שמדובר בססטיסטיקה (שאינני יודע כמה היא מבוססת, אבל אין לי סיבה מיוחדת לחשוד שהיא לא מבוססת) ושאין להסיק ממנה משהו על הפרט הבודד (כלומר למשל אפשר למצוא אנשים מאפריקה עם IQ גבוה מאוד ואנשים מצפון-מזרח אסיה עם IQ נמוך מאוד). הכללה מהכלל אל הפרט עלולה להיקרא ובצדק "גזענות", אבל דיון סטטיסטי, ככל שהוא מחובר לעובדות ולמציאות, היא דיון סטטיסטי ואין כאן כוונה לגזענות וכד'.

הדימיון היחסי בין שתי הטבלאות/רשימות הנ"ל גרם לי לבדוק את מקדם המתאם ביניהן. מקדם המתאם הוא מספר בין 1- ל1+ שאמור לתת אינדיקציה על מידת ההתאמה הקווית בין שני משתנים (במקרה שלנו, כאמור: ציוני המדינות (או מיקום קצה הקו הימני) בחלק הנ"ל של הפיז"ה ונתוני ה-IQ של אותן מדינות). אם מקדם המתאם קרוב ל-1 יש קשר לינארי בין המשתנים. ככתוב בערך הנ"ל בויקיפדיה אם מקדם המתאם הוא 0.8 (ואני מוסיף: ומעלה) מקובל לומר שקיים קשר לינארי חיובי חזק בין שני המשתנים שהמתאם בודק.

חישבתי (בעזרת גיליון אלקטרוני (אקסל) וגם, כתרגיל, בעזרת תוכנה שכתבתי (תוכנית קצרה)) את מקדם המתאם בין הנ"ל (לאחר שהסרתי נתון של מדינה בודדת שהיה חסר לגביה נתון מקביל) וקיבלתי: 0.84, משמע דימיון או מתאם גבוה!

ל-IQ יש מרכיב תורשתי. הוא בא לידי ביטוי במיוחד כשהאדם בוגר (>18), כפי שאפשר לקרא בערך בויקפדיה שדן בנושא (בחלק המבחן הנ"ל לא מדובר בבוגרים). לפי הערך הנ"ל הערכות עדכניות מדברות על בין 80% ל-86% תורשתיות.

כותב המאמר מציין -ובצדק לדעתי- שלחלק המבחן הנ"ל "אי-אפשר להתכונן". משמע להשקפתי אין כאן בהכרח כישלון של מערכת החינוך, כפי שהוא טוען. אמנם אנחנו נחשבים, לפחות לפי התקשורת, ל"מדינת הייטק" וקרויים "עם הספר", אבל העובדות הנ"ל (ככל שהן אכן מייצגות את המציאות) ייתכן שמראות שאנחנו כבר לא כל-כך כאלה...

ממה זה נובע? אפשר להעלות כל מיני השערות: למשל אנשים עם IQ גבוה עושים פחות ילדים (ראו סירטון מתוך הפתיח לסרט הקומדיה Idiocracy ולמרות תופעת "התסוגה לממוצע", קרי להורים בעלי IQ גבוה, אמנם סביר שיהיו בנים/ות עם IQ גבוה, אבל לא בהכרח גבוה כמו של ההורים), אולי אנשים כנ"ל יורדים יותר מהארץ ועוד.

במאמר מוזכר גם שישראל מובילה בשונות שלה, כלומר בישראל יש את הפערים הגדולים ביותר בין ה"חזקים" ל"חלשים", לא רק בין מגזרים (/בתי-ספר) אלא גם בכלל. לפי התוצאות הנ"ל יש שכבה קטנה של מצטיינים. כנראה שהיתרון היחסי שלנו, בהקשרים הנ"ל, כמדינה הוא בזכות אותה שכבה קטנה (ולא מייצגת) מה שיכול להסביר הרבה תופעות סוציולוגיות.

ככה לא...

הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

רק בשלבים יותר מתקדמים של הכשרה, למשל בקורסי פיקוד ובפרט אחריהם, יכול החיל/מפקד לבטא יותר יוזמה אישית וקצת "ראש גדול". יש כאן מעין שני רצונות מנוגדים. הראשון קצת מקטין את האדם, השני קצת מגדיל (או "משחרר" מעט מההקטנה).

למרות השוני הגדול, גם בלימודים, אפילו באוניברסיטה, במיוחד בתואר ראשון, הופכים את הסטודנט ל"מכונה לקליטת מידע" (ופליטתו במועדים קבועים (מבחנים, עבודות וכד')). בעיקר בתארים מתקדמים מאפשרים לסטודנט להביע יותר את עצמו. לא כל-כך יוצרים אצל הסטודנט את המנגנון של מחקר מתוך עניין עצמי (לא בגלל שמישהו הטיל עליך משימה) וגם כאן יש, לכאורה, שני תהליכי "הקטנה" ו"הגדלה". אינני אומר שהלימוד היא דרך לא טובה. אני לא מכיר דרך אחרת ועדיין יש כאן חינוך למחשבה בדרך מסויימת, לא ימינה ולא שמאלה. לא בטוח שזה טוב ליצירתיות.

אני האחרון שאזלזל בלימודים אקדמאים, אבל קשה שלא לשים לב לדוגמאות של יזמים שנטשו את לימודיהם באוניברסיטה והיו להצלחה גדולה (ע"ע אפל, מיקרוסופט ולהבדיל (באמת להבדיל) פייסבוק (אני לא רואה בפייסבוק איזו התקדמות לאנושות)).

גם בעבודה זה עלול להיות כך. אתה נדרש הרבה פעמים ללכת בתלם, לעמוד במשימות, אבל -לפעמים- דווקא אם לא תלך בתלם תיצור משהו חדש. משהו שאולי רק יכול להועיל לאירגון, אבל אף אחד לא פנוי לראות את זה. ראו המאמר היפה והמחכים הזה.

כל הנ"ל לא מנסה לומר שמסגרות הן דבר רע. הן כורח המציאות, רק צריך להכיר במגבלות שלהן. החוכמה היא ליצור תמהיל נכון בין שני הניגודים שהזכרתי. חוכמה יתרה, לטעמי, היא לדעת להתאים לכל אדם תמהיל אחר... בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו".

"חופשי...":