עוד לא נשוי

אפרופו הפוסט הקודם ועניני צבא, הסדרה החדשה "המפקדת" שמשודרת בימים אלה בכאן-11, הזכירה לי את שירותי הצבאי (לפני ה-מ-ו-ן שנים..). בצבא שירתתי בחיל השיריון. השנה הראשונה הוקדשה כולה לקורסים: טירונות, מקצועות (כאן נלמדים ברמה הבסיסית תפקדי אנשי הצוות בטנק (למעט המפקד): התותחן, הטען-קשר והנהג. בערך הויקיפדי הנ"ל למדתי שהיום, כך נראה, "הטירונות" כוללת גם את המקצועות(*), בתקופתי רק לשלב טרום המקצועות קראו טירונות), צמ"פ (ראשי תיבות של צוות-מחלקה-פלוגה, אימון מתקדם שרובו בשטח במסגרות הנ"ל) ואח"כ קמ"ט (קורס מפקדי טנקים). לאחר השנה העמוסה הזו, הפכתי למפקד (או מש"ק - מפקד שאינו קצין) והעברתי, כחלק מסגל הדרכה, את קורס ה'מקצועות' לעיל.

אמנם בסדרת הTV הנ"ל מדובר בטירונות והקורס(/ים) שאני העברתי היה שלב אחד אחרי הטירונות (*), אבל יש דימיון (אצלי כמובן היו רק בנים שלא כמו בסדרה), כי המשמעת דומה ומה שיותר רלוונטי לעניננו הוא שאחרי כשנה+ של העברת מחזורים כנ"ל, מפקד המחלקה (מ"מ, קצין) גם נפצע (כמו בסדרה (בסדרה המ"מ-ית נפצעה מתרמיל כדור שפגע לה בעין. במקרה של המ"מ שלי פציעה אחרת)) ואני כמט"ק (מפקד טנק) "ותיק" (תפקדתי אז כסמ"ח (סמל מחלקה)) מוניתי להיות מפקד המחלקה בפועל, למרות שלא הייתי קצין וכך היה במשך שני קורסים (שני "מחזורים"). זאת ועוד... אחד מהמחזורים הללו היה גם אצלי (כמו בסדרה) מחזור 'לא קל' יחסית.

בקורס הנ"ל, מחלקה היתה מחלקה מוגדלת (שלא כמו מחלקת טנקים תקנית שבד"כ כוללת 3 טנקים ולכן 12 איש) כלומר כ-30 חניכים ועוד כ-7 מט"קים סגל הדרכה (כמדומני: אחד סמ"ח ועוד 6 מפקדי טנקים). פתאום "ילד" בן +20, מוצא עצמו ממונה על כמעט ארבעים חיילים... אני עוד זוכר שרק כשנה+ לפני כן, כשבוע (פלוס-מינוס) אחרי שסיימתי את הקמ"ט כבר הייתי צריך לעמוד מול כ-30 חיילים, במסגרת חפיפה ולחלק להם פקודות וזה הרגיש לי לא קל בכלל (כאחד שמגדיר עצמו עם "פחד קהל").

בסה"כ תפקדתי בסדר (ואף זכיתי לתעודות הצטיינות על-כך). למעט משימות מיוחדות שלא הוסמכתי להן (למשל כיוון מרווח מסויים במקלע כבד 0.5 (שאם לא נעשה נכון, עלול להיות מסוכן), שרק קצין מוסמך לערוך) תפקדתי כ"קצין" לכל דבר, למשל נכחתי בישיבות מ"מים עם מפקד הפלוגה ואף הובלתי את המחלקה 'שלי' במסדר סיום הקורס (גם עם זה לא הרגשתי בנוח עם פחד הקהל הנ"ל...).

אני זוכר את המ"פ באחד מתדריכי המ"מ-ים בשטח מתרגז על שני המ"מים האחרים בפלוגה כשאמר להם "תלמדו ממנו איך צריך לתפקד מ"מ..." (קצת הגזים, כמובן). באתי לצבא סוג של 'חנון' ולא כבוגר תנועת נוער למשל. זה רק מראה כמה המסגרת משפיעה. הצבא ידע להפיק ממני דברים שלא באו לי בטבעיות. באיזשהי אנלוגיה (לא ממש מלאה או מוצלחת) גם זוגיות (ואינני מחפש בת-זוג דומיננטית או ש"תפקד" עלי (ממש לא!)) יכולה להוות סוג של מסגרת שיכולה להוציא מהאדם דברים וכשאין אותה, הפוטנציאל האמיתי לא ממומש, אבל זה מה שיש עבורי במציאות הישראלית כאן ועכשיו.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

במקום לכתוב פוסט ליום הזכרון (לחללי מערכות ישראל) המתקרב ופוסט ליום העצמאות שלאחריו, כפי שנהגתי בד"כ בשנים עברו ((ב19 באפריל אני חושב שאני מציין 14 שנים שאני כאן בישראבלוג) למשל כאן וכאן) וללא קשר, החלטתי דווקא להקדים ול'התהדר' קצת בנוצות (לא בהכרח שלי, אם כי יש לי קשר לדבר...). הרעיון בא לי בעקבות זה שעשיתי היום קצת סדר במסמכים ישנים שהיו שייכים לאבי ז"ל. מצאתי שם בין יתר תעודות ותארים (מכובדים) את "תעודת שירות בפלמ"ח" שלו. מסמך שאותי מאוד מרגש ומרשים.

הפלמ"ח היה הכח הצבאי הגדול והעיקרי עד הקמת המדינה והיה הבסיס להקמת צה"ל.  אילולא אנשי הפלמ"ח ייתכן שהמדינה לא היתה קמה וצבאות ערב במלחמת השחרור (ואף לפני כן) היו כובשים אותה. לא הרבה אנשים יכולים לומר "אבי שירת בפלמ"ח", פשוט כי לא הרבה שירתו בפלמ"ח. לפי הערך בויקיפדיה, בשיאו הפלמ"ח מנה כ-6,000 איש ואישה (היו גם לוחמות), כאשר 1,196 מהם נפלו בקרבות, כמעט רבע! (אני לא יודע אם המספר הזה (6,000) מתייחס לרגע נתון (כך נראה לי) או לכלל המשרתים במשך השנים, כי היו כאלה ששרתו תקופה, השתחררו וחלקם עבר ל"רזרבה" (מה שקרוי היום מילואים), אז נראה לי שמספר המשרתים בכלל בפלמ"ח, בכל שנותיו, גדול יותר).

אבי ז"ל לא רק שירת שם (שזה מכובד בפני עצמו), הוא גם הפך לקצין והיה מפקד פלוגה בפלמ"ח. כמובן שהכל נעשה בהתנדבות ולא כקריירה או איזשהי טובת הנאה (כך היה מקובל אז). זאת ועוד, עם הקמת צה"ל ופירוק הפלמ"ח אבי המשיך בקריירה ארוכה ומגוונת בצה"ל עד לפרישתו בדרגה בכירה. הנה צילום התעודה (המצונזרת ומוקטנת) שמצאתי (משמאל למטה נמצאת חתימתו של יגאל אלון ז"ל מפקד הפלמ"ח, אותו אגב יצא לי לפגוש אישית כנער בזכות אבי):

אני לא זכאי להתהדר בנוצות לא לי, אבל בכל זאת אני כותב על הנ"ל אם בטעות יש כאן בחורה מתאימה שמתלבטת. שתדע, אותה בחורה (דימיונית?) שאני בא מבית טוב. אמנם אולי בעוד X שנים (אולי מהר ממה שחושבים, ראו כתבה מהיום בויינט) יוכלו לשנות גנים... אבל עד אז, אני נושא עימי גנים טובים.

באמת זכיתי בהורים מופלאים. הורי היו אנשים צנועים באופיים. כשיש פרספקטיבה של זמן ושנים, יודעים להעריך עוד יותר את גודל וחשיבות עשייתם. אגב, גם לי יש תעודות משלי... זכיתי למשל לתעודת הצטיינות מקצין בדרגת אלוף במהלך שירותי הצבאי הקרבי בסדיר (מזמן, מזמן..), אבל אינני משווה את עצמי ואת תרומתי למדינה לזו של אבי ז"ל, זו פשוט סקאלה אחרת...

המנון הפלמ"ח:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

הפוסט הקודם היה ספק "נרקיסיסטי" (התעסקות בעצמי. אני לא כזה, אגב כל הזמן. יש הבדל בין מופנמות יחסית לנ"ל), אז הפעם אעסוק באירוע שלא קשור אלי. אירוע מצער במקרה זה, אסון המסוקים שאירע ב1997. אני כן אכתוב על החוויות שלי באותה תקופה (אז זו שוב קצת התעסקות בעצמי).

רבים מאיתנו זוכרים דברים שהיה בהם הקשר ריגשי (חיובי או שלילי) לכן 'אנו' (רובנו) זוכרים (כפי שכתבתי כאן בעבר) היכן היינו כשלמשל: יצחק רבין ז"ל נרצח, אילן רמון ז"ל נהרג, התרחש אירוע בטחוני משמעותי, לחילופין אירע אירוע משמח כלשהו וכד'.

אני זוכר ששמעתי עוד באותו ערב על האסון הנ"ל, ממישהו, שראה צוותים של צה"ל עסוקים בהודעה למשפחות של הניספים באסון. זה כנראה קרה כי לצערנו היו הרבה כאלה. בנוסף כמה ימים אחרי שמעתי פרטים ממישהו שהכיר אישית מישהו שנהרג שם. אין ספק שזה היה אסון גדול עם המון נפגעים, מטובי בני הארץ הזו.

במעבר חד - אני זוכר את עצמי באותה תקופה מחפש באינטנסיביות זוגיות... (אין חדש תחת השמש...) כשבאותם ימים פרסמתי מודעה במקומון עם קישור לאתר (מעין "בלוג" אף שעוד לא קראו לזה אז כך. קראו לזה "דף אישי") שבו אף העלתי תמונה שלי. אפילו להעלות את התמונה היה סיפור... כי ספק האינטרנט שסיפק גם את המקום הנ"ל לכתוב, לא אפשר להעלות תמונות ישירות, אז השתמשתי בשרת FTP לצורך הזה (וב-HTML הוספתי קישור לתמונה), כאשר הקבצים בשרת הFTP הנ"ל היו נמחקים כל 3 ימים... (כנראה כדי לחסוך מקום) אז הייתי צריך כל שלושה ימים להעלות את התמונה שוב... וכמו היום (אין קשר לגיל, לכל הטוענים/ות שהבעיה היא פער הגיל) כמעט לא היתה היענות מבחורות למודעה (המודפסת+אינטרנטית).

אפרופו מסוקי יסעור, אני זוכר אותם לא מהשירות הסדיר שלי, שאז לא יצא לי לטוס בהם (המסוק היחיד(?) שראיתי בשירות הסדיר שלי היה דווקא מסוק תקיפה קטן בשם דיפנדר במהלך תרגילי שיריון), אלא דווקא משירות המילואים. אני חושב שבערך עשור+ לפני אסון המסוקים הנ"ל, כשעשיתי מילואים בלבנון, יצא לי לטוס ביסעור מלבנון דרומה למנחת בישראל. זה נדרש אז כי זו היתה תקופה של מטעני צד וחששו מתנועה בכלי רכב. זו חוויה בפני עצמה. אני זוכר כמובן את הרעש החזק בזמן הטיסה, אבל יותר את הרוח המאוד חזקה (שממש העיפה אותי) כשמסוק ענק כזה נוחת בחשיכה (החשיכה היתה נדרשת אז כדי שמחבלים לא יזהו ולא ירו עליו).

יהי זכר הנופלים ברוך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

לאחרונה יצא לי לדון באיזשהו נושא (באופן וירטואלי... לא נפגשנו פיזית) עם כמה אנשים. רוב אלה שדנתי איתם בנושאים שעלו היו מרקע דתי (מי יותר ומי פחות). התרשמתי כיצד שמרנות מחשבתית לכאורה משפיעה. הנושא שנידון לא היה קשור בכלל לדת. אני לא בטוח שבהכרח נכון להסיק מזה משהו מכליל על קבוצה גדולה יותר (כי זה תלוי באנשים הספציפיים), אבל זה היה מעניין לראות כיצד שמרנות באה לידי ביטוי בדיון.

שמרנות היא לא תמיד דבר רע לדעתי. למשל במה שקשור לזוגיות ומשפחה אני אדם די שמרן, אבל בנושאים אחרים אני יכול להיות די ליברלי ולא שמרן. למרות שכאמור אין בהכרח להסיק מהפרט אל הכלל, עלה במחשבתי הקשר, ההפוך דווקא, בין שמרנות לבין התנועה הציונית.

אני לא חושב שזה מקרה שרוב מובילי התנועה הציונית (למשל הרצל ושנים אח"כ בן-גוריון ועוד רבים) היו ברובם אנשים חילוניים (ברור שהיו גם דתיים בולטים, אבל כאמור הם לא היו הרוב, עובדתית). כדי לחשוב על הקמת המדינה, היה צורך לחשוב "מחוץ לקופסא" ולפעול באופן מאוד לא שמרני.

כאמור, אין זה לומר שאני חושב שדת (שמרנות לרוב מתקשרת לדת) היא דבר רע, כמו שיש חילוניים מסויימים שחושבים. אני דווקא חושב שבדת יש מרכיבים מאוד חשובים. הויכוח שלי עם אנשים דתיים הוא על המינון. אני למשל פחות מקבל את התורה שבעל-פה, את סמכות הרבנים וכד'. הרבה יותר קל לי להתחבר לתורה שבכתב ולעקרונותיה (ושני הנ"ל, עבורי לפחות, הם לא אותו הדבר).

מנגד, אני חושב שטעות גדולה של מקימי המדינה היתה דווקא 'לוותר' על הדת. למשל כשקמה המדינה היה צריך, לעניות דעתי (אבל נורא קל לי להעביר ביקורת בדיעבד...), לבסס ערכים דתיים משותפים ככל שאפשר בחוקה (שגם לא נכתבה) ולא להותיר רק לחלק מהעם להגדיר, לכאורה, מהי הדת. ערכים כנ"ל להשקפתי זה לא בהכרח ללכת עם כיפה או לא (עניין חיצוני לגמרי שגם לא מצווה מפורשות בתורה שבכתב. אין לי בעיה עם זה, אבל זה לא עיקר), אלא למשל לחוקק חוק שלא עובדים בשבת (למעט שירותי חירום וכיו"ב. יום מנוחה חשוב למעמד הפועלים), חוק כנגד ניאוף (צווי מפורש בעשרת הדברות. לכל הפחות מדובר בהפרת הסכם (חוזה הנישואין). אל דאגה, אין צורך בסקילה (העונש בתנ"ך), מספיק אם היתה סקנציה אחרת כמו קנס משמעותי וכד') ועוד. הקשר שלנו לאדמה הזו נבנה על התנ"ך (כי אחרת אפשר (היה) להקים את המדינה בלמשל אוגנדה... וכו' וכו').

החוכמה, להשקפתי, היא למצוא את האיזון הנכון בין שמרנות לליברליות. אגב כתבתי בזמנו פוסט די ארוך ומפורט בנושא דומה בשם "לא חילוני לא דתי".

הסיבה שהציבור הישראלי הולך ונוטה כנראה ימינה ברובו (שוב, מתחבר לכאורה עם שמרנות) כנראה קשורה, הפלא ופלא, לשמרנות... הכוונה היא שאנשים שמרנים כנראה יתחתנו יותר מאשר אנשים ליברלים ואז במשך כמה דורות יהיו יותר אנשים שמרניים. אם האגף הליברלי בעם היה מכיר בחשיבות של ערכים שמרניים מסויימים זה היה מועיל לו ומהכיוון ההפוך אם האגף השמרני היה מכיר בחשיבות הפתיחות המחשבתית הליברלית, זה גם היה מועיל לו, כי יש מצבים, בפרט במדינה כמו שלנו שמוקפת באויבים וחשופה לאתגרים רבים, שנדרשת בהם החשיבה הלא שמרנית.

אפשר למשל לראות את רעיון הקיבוץ (רעיון שקשור יותר לאגף הליברלי-חילוני). רעיון יפה כשלעצמו על הנייר, אבל עובדתית הוא לא שרד היטב את מבחן הזמן (כנראה בגלל שהוא לא מכסה מספיק את כל קשת הגוונים של ההתנהגויות והדחפים האנושיים (למשל תחרות), אבל לא רק). אם היה בו מרכיב שמרני יותר, ייתכן שהיה מצליח יותר.

ייתכן שאפשר גם לראות מגמה במלחמות ישראל. בדומה למה שנטען בזמנו בספר "קללת הכלים השבורים" ייתכן שאפשר לראות ירידה בהצלחה שלנו במלחמות לאורך השנים. אם בהקמת המדינה כשבקושי היה כאן צבא, הצליח היישוב להתמודד מול 7 צבאות אויב בו-זמנית, הרי שלמשל במלחמות האחרונות, דווקא כשיש צבא מרשים מאוד, גדול וחזק, יש פחות הצלחות (יש יותר סבבי לחימה ללא הכרעה. מצד שני, פחות מלחמות גדולות (או בכלל) זה דווקא דבר טוב).

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].