אולי זה בגלל שאני במחזור
אולי זה בגלל שלא היה לי סקס כמעט חודש (!!)
אולי זו השעה והעובדה שלבד לי
שאני כלכך כמהה למשהו חדש
לאינטראקציה עם בני אדם
אני מסמסת לכל החֲבֵרָה שלי
שעסוקה בענייניה שלה
ואני מרגישה איך לאט (או מהר מאוד) מדגדגת אותי התחושה שאני צריכה למצוא מישהו
אפילו רק להעביר איתו את הזמן
לכמה שעות
להגיד שעשיתי משהו.
ואני מרגישה דפוקה.
אני נכנסת לטינדר וזה לא נראה לי וזה לא נראה לי וזה הוא חבר משותף של כל הדושבאגס
וכשאין לי תירוצים אני פתאום נזכרת בבחור ההוא
אני דיי מרוסקת מהאמירה הזאת של "אני לא מחפש משהו מעבר ללהפגש פעם ב",
במיוחד כשהיא באה אחרי שבוע של צ'יטוט אינטנסיבי ודייט שהייתי מגדירה כמוצלח
היה ברור לי שהבעיה היא בי. אני שמנה. מכוערת. משעממת לא מעניינת בכלל אולי אפילו הייתי דיי גרועה.
אני נזכרת בהודעה הארוכה ההיא ובשקט שלאחריה ואני מגמגמת שיחות מצליחה להבריח אותם מעליי
אל רובם המוחלט אני בכלל לא פונה. אין לי אומץ. שכחתי איך להתחיל שיחה.
וזה מרגיש הכי נורא בעולם. אני דפוקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: