החיים בבועה

אני יושבת עכשיו מול המחשב, כל הגוף שלי שרוף (אדום עגבניה) ואני מחייכת...

למה? כי היה לי סופ"ש מדהים.

שכחתי כבר כמה הדברים הקטנים הם אלו שהכי מהנים, הייתי בסופש אצל חברה מהבסיס שלא ראיתי הרבה זמן.

לא היו לי ציפיות מהיומיים, ידעתי שאהנה לראות חברה טובה, לדבר ו.. זהו.

אז זהו שלא.

הבית שלה היה ריק... (ההורים בחול ואחיה אצל החברה..). בהתחלה סתם העברנו את הזמן,

ראינו טלויזיה ותכננו מה לעשות בערב. רציתי לצאת לפאב שכונתי או סרט- ערב שקט.

אחרי כמה טלפונים לחברות שלה החלטנו לזרום ולראות מה יקרה.. מצאתי את עצמי בסוף במסיבה בחוף, לא ממש הבילוי האהוב עליי.

 יצאתי מהבר לכיוון הים, תכננתי איך להעביר את השעתיים הקרובות ברביצה בחוף- כשמסביב זוגות צמודים (איזה כייף...).

שלחתי SMS לחברות וכבר העברתי שעה.. כשאחד מהידידים שלה יצא לכיוון של ואמר לי שקרן  מחפשת אותי..

לא היה לי ממש חשק להיכנס לבר (מחניק עם ריח של סיגריות) אז ביקשתי מר' שיגיד לה שאני נושמת קצת אוויר.

במקום לחזור הוא נשאר איתי בחוץ, ישבנו ודיברנו..

הזמן טס, והייתי צריכה ללכת. קבענו להיפגש בים למחרת..

העברתי את כל היום החוף עם קרן ר' והחברים שלה.. אכלנו אביטח, וקנינו קרטיבים (הנוסטלגיה), נכנסנו לים שיחקנו ב"מלחמת מים".. השתגענו.

 כשכבר שמתי לב שהיום נגמר ושעוד שניה אני צריכה להתארגן ולחזור הביתה לשגרה של עבודה ו"רשת תמיכה" בגלל "הלב השבור שלי" הבנתי שדי נגמר... אני לא רוצה להרגיש מסכנה!!!

אני בת 20 ואני אספיק להכיר מספיק בחורים ולהיפגע מעוד כמה.

הודעתי לנגה (התומכת הראשית) שהתגברתי והתבגרתי (חח משחק מילים) ושהכל טוב...

וזהו!!!

סופ"ש מחוצ לחבורה הרגילה שלי הכניס אותי לפרופורציות.

:) לילה טוב