ובכן...יום כיפרו מתקרב ואני לא ממש יודעת איך אוכלים את היום הזה (אוכלים-כיפור...משעשע?) אז במקום לבקש סליחה אני אעשה את זה מקורי ואגיד למי אני סולחת:
לאמא שלי-שלא נותנת לי רגע מנוח,
שחייבת להתחיל סקנדל ארור בכל רגע נתון ומאשימה אותי בכל רגע מסריח בחיים שלה,
שתולה בי תקוות אבל לא סומכת עליי...אני סולחת לך כי את אמא שלי אחרי הכל.
לאחותי- שהורסת כל דבר שאני שוכחת להחביא ממנה ולא נותנת לי לחיות בשקט
אחרי הכל זה משפחה אין מה לעשות
לעדנה-המרצה המעאפנה שהרסה לי את הממוצע שלי לתואר שני עם 77...כי היא זקנה
וגם כי החיים שלה באמת קשים
לבייבי שלי-שלפעמים מכעיס אותי, אני סולחת לו על הכל
למקום העבודה שלי-שלא משלם לי מספיק בשביל עבודה ממש קשה-כי כנראה אני עוד לא סיימתי תואר
לראש עיר באר שבע- שמזניח את החינוך בעיר ואני צריכה לעבוד קשה כדי לעלות את רמתו כשאני מלמדת ילדים קטנים, כי הוא בטח בן אדם סבבה
לכל העולם- כי כולנו בני אדם
גמר חתימה טובה