Honey can be †oxic too
I look in the mirror and see your face.
If i look deep enough,
so many things inside that are just like you are taking over.
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
אולי תתנו לי סוףסוף לחיות את החיים שלי?!
למה אני תמיד חייבת לשמוע מהאמא המתחשבת שלי "איבדת שנה,את לא תוכלי לעבוד עם משכורת גבוהה כמו שתמיד תיכננת,לא תוכלי לחיות יפה"ודברים בסגנון שרק זורעים מלח על הפצעים.למה עם אני מתחילה דיאטה כי העליתי בתקופה האחרונה לפחות 7 קילו ישר היא חושבת שאני שוב חוזרת לזה?
למה ישר עם אני מבקשת שישאירו לי אוכל שאני אוכל להכין בעצמי בצורה לא משמינה אז ישר קופצים למסקנות ש"הו הנה היא שוב שוקעת,שוב מתחילה אנורקסיה,בולמיה,שוב חייבת ללכת לפסיכיאטר וחייבת טיפול",למה אסור לי לחשוב לבד עם הראש של עצמי?
יודעת מה אמא יקרה?אני לא רוצה לעבוד בשביל הרבה כסף.אני רוצה עבודה שבה אהיה מאושרת שבה אוהב את מה שאעשה בלי קשר לכסף.וזה מה שיהיה לי.אני אגיע למה שאני רוצה.אני לא רוצה להיות עשירה.אני מעדיפה להיות פשוטה,אבל להיות מי שאני.יש לי תוכניות לגבי עצמי.אני לא צריכה שכל הזמן יזכירו לי מה רציתי פעם ושהרסתי לעצמי חלום של פעם.
לא.
תתפלאו.
לא רוצה להיות תחונה.
לא באמת לא איכפת לי מהמראה שלי.אולי אני כבר לא אובססיבית אבל אני מודעת
ועם אני מחליטה להוריד קצת לא אומר שאני שוקעת וחייבת שוב טיפול.
לא רוצה להיות כמוך אמא.
לא רוצה למצוא את עצמי יום אחד מוזנחת,לא מושקעת ועוד בעבודה שאני שונאת.זה לא יהיה.
יש לי חיים משל עצמי.אני מבינה שקשה לך עם הידיעה שאני לא מצליחה לממש את התוכניות שאת בעצמך לא מימשת.אני מבינה שקשה לך מאוד בתחום הכלכלי והכל.אבל אני שונה ממך.יש לי רצונות ששונים משלך.וזה לא עושה אותי ל"לא בסדר"
אז אולי לפחות בגיל 18 אני יכולה סוףסוף להחליט לבד מה ואיך אני אחיה?
עובדה,ברגע שבאמת הייתי חייבת טיפול הודתי בזה בעצמי וביקשתי עזרה בעצמי.אבל אני פאקינג לא צריכה את זה.ברגע שאצטרך שוב אני אבקש-למרות שלא נראה לי שאדרדר שוב.אני שולטת בעצמי.בידיוק בגלל זה אני לא מבינה למה זה כלכך קשה להבנה.עם בהרזיה הקודמת שלי לא שלטתי בעצמי ובאכילה שלי הפעם יש שליטה מלאה.אני הרי אפילו לא מבקשת תמיכה.אני כולה מבקשת שלא יתערבו לי בחיים.אני לא באמת אאבד עוד שנה מסתם דיאטה קטנה.יש לי ראש על הכתפיים ואני לומדת מהטעויות שלי.אני לא חוזרת על אותן טעויות מספר פעמים.אנשים שבאמת מכירים אותי יודעים את זה.יודעים שיש לי מספיק חוכמת חיים בשביל לא ליפול באותו פח פעמיים.אז למה דווקא הבנאדם הכי קרוב לי חייב לא להאמין בי?לא להאמין שאני אצליח להיות מי שאני רוצה להיות,לא להאמין שאני אגיע למצב שאהיה מרוצה מעצמי?
אני גם ככה מרוצה מעצמי שאני מצליחה השנה עד כמה שאפשר בכל התחומים שהצבתי לעצמי.אז למה לנפץ לי את זה כל פעם מחדש מול הפרצוף?ועוד לבוא בקטע של "את יודעת שזה מדאגה אני אומרת לך לא מרצון להכאיב".
ברור שלא מרצון להכאיב.זה כולה להזכיר לי תקופה שכלכך בא לי לשכוח ולהראות לי שוב ושוב עד כמה היא הרסה לי.
| |
חבר'ס!
גמר חתימה טובה לכולם וצום קל למי שצם=]
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
