הכותרת נובעת מחרפון יתר בטלפון שלי ושל סטפ. השעה 2:00 בלילה ואין חיים -_- ואני וסטפ דיברנו שעה בעך בטלפון והעלנו נוסטלגיות מהפגישה עם הכפילXD "סטפ, יש שם מישהו בול דאגי!" ~מסתובבות בחושניותD:~ "אומגד הוא באמת דומה לדאגי!" ~סטפ דופקת ספרינט מטורף לכפיל ואז נעצרת.~ "פאני לכי לשאול אותו איפה זה הגרפיקה." "מה אני? לא רוצה לכי את." "טוב אז תבואו איתי" ~אני וסשה הולכות אחורה~ XDD היה מצחיק.
וכל המפגשים בגינה כשאני במצבים מאוד לא נעימים [רודפת אחרי הכלב של הדודים שלי שרודף אחרי חתול:S]
בזכות סטפ התמכרתי סופית לשירים של מיילי סיירוס. אני יודעת הדרדרתי ;< [כולה שני שירים אבל גם זה המון><"]
חידשתי קשר עם חברת ילדות. זה כיף להיזכר בימים הטובים. כל השטויות שעשינו, ההתעללויותXD ההתנגשויות בקיר זכוכית[אה, זה רק אני.] ועכשיו אני מבינה כמה אני באמת רוצה לעבור לגור בקנדה. או בלונדון.או בסן פרנסיקו. ממש ממש לא טוב לי פה הכל כ"כ חרא.
נוגה השקסית באה לראשון ואני וסטפ פגשנו אותה. היה ממש כיף ומצחיק. המלצרית:"את רוצה להזמין קטם או גדול" אני:"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח קחי גדול" ~שתיהן לא מבינות ממה אני צוחקת והמלצרית מסתכלת עליי~ סטפ:"אממ ניראלי בינוני" זה כבר השלב שהתחלתי לצחוק בקול רם. ואז שתי הבלונדיניות הבינו ממה אני צוחקת ><
ואז ישבנו ודיברנו ומשום מקום עף עלינו סוכרסית דלת שומן. וכל אחת מסתכלת לצד אחר ואני על התקרה ואז יש מבול של סוכר של ארומה מסתבר שזה היו ילדים חסרי חיים:S
החופש נגמר. זהו החיים האמיתיים מתחילים. פאקינג תיכון ;< אני בי'6 ממש מקווה שיהיה שם נוף(:
עידכון הבא ב1.9 כשאני אהיה כבר תיכוניסטית:S
בההי(: