אני מאוכזבת. מעצמי.
אני מנסה להסתכל על עצמי מהצד..
והשתנתי. לא רק אני, גם הסביבה שלי והכל מסביבי. וכן, גם אמרו לי אתזה מספיק.
לאיודעת אם במובן הטוב או במובן הרע.
ואני ?רק מאכבת את עצמי עוד יותר..
אני רוצה להפסיק עם כל השטויות.. באמת אבל, ולהתחיל לקחת את עצמי בידיים כמו שהייתי צריכה לעשות מזמן.
ולעלות בלימודים זה גם בין הדברים.. אבל רצון זה דבר טוב, [ואני מקווה שאני לא זורקת דברים לאוויר].
אני כבר סוחבת על עצמי כלכך הרבה דברים..
ומרגישה חנוקה מהכל. מכל הדברים האלה שיושבים אצלי בפנים. זה תקוע כזה בגרון כמו אבן.
והפחד שלי עכשיו זה להישבר.
כה.. עשיתי טעויות ובטוח אני אשלם על זה..
אם לא עכשיו אז אחרכך.
עשיתי טעות איתך..ובאמת שאני מצטערת.
כבר מתפוצץ לי הראש מכאבים ומחשבות.
ואתה? לא.. אני יכולה להיות בטוחה כבר שאני לא אוהבת אותך.
אבל כה אתה חשוב לי מאוד, ואיןלך מושג בכלל כמה. למרות שזה לא הפוך..
אז רק שתדע(:
שבוע טוב.