מיומנו של אנטיפת

יש לי רק שם. ופרצוף לחבר אותו אליו.

חסר התוכן.

מאוד חסר. מאוד חסרה האישיות, שלעולם לא אכיר.

אין לי מושג איך לגשת, איך לפנות. מה לומר, אם בכלל.

ולמה נראה לי שאני באמת אעשה את זה?

תמיד נמצא באותו מקום, אבל אף פעם לא באמת.

שוב הרגשה מוזרה.

שוב בלילה.

אני כל כך רוצה לדעת מה עובר לו שם בראש...

למרבה האירוניה, הלא כל כך מציאותית, יש לי חבר שמאוד רוצה לפתח את הנושא של קריאת מחשבות.

במצבי היום, אני יודע שאני אהיה הראשון שיהיה מוכן להתנדב לניסוי.

אין הרבה אנשים שגורמים לי לחשוב ככה.

למעשה, אין הרבה אנשים שגורמים לי להתייחס אליהם יותר מדי.

רק איתי.

שם ופרצוף.

Lynx