מיומנו של אנטיפת

מלא זמן לא כתבתי...

כנראה שלא באמת הרגשתי צורך. נכנסתי רק כי נזכרתי שיש לי פה בלוג איפשהו, ואולי כדאי לבדוק אם סגרו אותו...

כי אני לא ממש רוצה שזה יקרה.

בכל אופן חזרתי לעבודה במלוא המרץ.

ז"א שהיות ואני חסר חיים, אני עובד כל יום. כל היום. (יותר מדויק יהיה: כל לילה, כל הלילה).

לא שזה מפריע לי, להיפך. אני נהנה מאוד מהעבודה בלילה.

מצחיק לי יותר, שקט לי יותר, נחמד לי יותר.

והזמן עובר ממש מ=מ=ש מהר.

הדבר היחיד שמפריע להנאה שלי הוא העונה הנצחית במדינה המסריחה שלנו והיא הקיץ.

מספיק לי יום אחד של קיץ בין ימי כפור וקרה חורפיים (עד כמה שיכול להיות קר בארץ כן?), בשביל להזכיר לי עד

כמה אני שונא את הקיץ, ורוצה לראות אותו נשרף מגלגל העונות יחד עם כל אוהביו...

כולי תקווה שהשנה אני אתחיל ללמוד.

משהו שאני אוהב, ולא סתם. אפילו שיכול מאוד להיות שלא יצא מזה משהו מאוד מועיל בהמשך הדרך.

אני סגור על עצמי, אסור לי לתת לאף אחד לערער לי את הביטחון הזה, וזה כל מה שחשוב בעצם.

אולי בפעם הבאה כשאני אכנס לכאן לעדכן, אני אהיה באמצע שנת הלימודים,

אסתכל על מה שרשמתי, אחייך ואחשוב לעצמי "כמה טוב שהצלחתי לשנות"...

אופטימיות זהירה.

Lynx

הוא נראה כל כך מושלם, אבל הוא יטעה כל אחד.

לפעמים בלי שיניים, ולפעמים עם. לבן, נוצץ ומזמין.

השיניים האלה..

הופכות ערפדיות.

ינעצו בצווארך ברגע שתסתובב, ותעצום את העיניים.

שוב רגשות של תסכול. שוב גל דכאוני. שוב הרצון להתבודד ולמות.

ומה שהכי מוזר לי בזה, שתמיד נדמה לי שאני מצליח לחדש לי עוד ועוד, כשבעצם הכל אותו דבר.

אנשים לא סימפטיים במיוחד.

אני חולם חלומות מוזרים ומנסה לפרש לי אותם למציאות- חלקם מתגלים כאמת, וחלקם... מתחילים לתפוס מקום בחיי.

החיוכים האלה.

אני שונא אותם במיוחד בתמונות. מתעב. לא יכול לראות את זה.

כולם כל כך מאושרים. ממה אתם מאושרים בדיוק? בזמן שאני יושב ומהרהר בכל דקה פנויה מתעסוקה שיש לי...

על מה שחור העולם, ולא הוגן, אתם מקבלים את הפלאש לפנים עם החיוך.

טוב לכם. אתם מרגישים מספיק בטוחים בעצמכם. עם החברים שלכם. אתם לא לבד.

מצאתם אהבת אמת. או סתם שקט נפשי.

ומדהים איך הכל נכנס לתמונה אחת.

מדהים איך הכל, מושלם, ורוד, נקי מלכלוך...

כל כך לא.

מכוער...

החיוך המושלם, כבר לא כל כך מושלם.

לא כשאני מסתכל עליו.

המראה מתרסקת.

מיליון מחשבות רצות לי בדיוק למרכז המוח.

Self Destruct in-

ומעבר לזה,אני מתקשה להביע את הרגש הזה במילים...

Lynx