אולי הפעם

טוב, כמו שאני מתחילה בהמון קטעים שאני כותבת, גם פה אני אפתח בשורה "אני לא יודעת אם אי פעם תקראו את זה אבל..."

אתם יפיפיים..

מוכשרים,

חמודים

ומסתבר שיש לכם גם אופי טוב.

אתם לא מעריכים את עצמכם מספיק.

האחד מתכסה במעטה ציניות עבה והשני מתכסה בעובדה שהוא "אח של", למרות שלי לא בדיוק ברור למה הוא מתכסה בעובדה הזו, כי אני התחברתי יותר דווקא אליו..

אתם מסקרנים אותי כל כך, כנראה בשל העובדה שאני אוהבת לנסות לדעת הכל וגם בשל העובדה שסינוורתם אותי, ואין לי מושג איך אתם לא מעריכים את עצמכם.

אני כל כך מקווה לראות אתכם גדלים, משלוש סיבות:

האחת שאני מסוקרנת להחריד לדעת מה יהיה אתכם,

השניה היא שכולי תקווה להיות חלק מעולמכם הקסום,

והשלישית היא שאני מקווה שתחכה לי עוד שלוש שנים.

אני כבר כמה ימים משתוקקת לכתוב וכשאני מול המקלת דבר לא יוצא לי.

אוהבת אתכם,

רק מצפה לדעתיד..

קרן