חברים וחברות יקרים...
היום נעשה מה שאנחנו.. יותר נכון אני..
עושה פה כל הזמן בזמן האחרון..
כתיבה זורמת.
מתעורר. מתושטש. השעה לא ברורה, מוקדם, מאוחר, בוקר, ערב, צהריים...
לא ברור...
עוד יותר לא ברור לי למה קמתי, לא בא לי לקום היום וגם מחר את האמת לא ממש.
אני רוצה לישון ולישון ולישון, אבל הצמא הזה והחום הזה... זה יותר חזק ממני.
צריך לקום לישתות. אין כוח. מנסה להירדם עוד פעם, עוד פעם לא מצליח.
קם...
על השולחן חפיסת סיגריות חצי בקבוק וויסקי בקבוק סודה כמעט ריק ושתי כסות.
שותה את כל הסודה שנישארה בבקבוק. אני עדיין צמא, זה לא עזר אפילו קצת.
הולך לכיוון המקרר. לא מאופס. העיניים חצי סגורות הגוף כבד ולא מציית במדויק.
הוא עושה בערך מה שאני אומר לו, רק בערך.
מגיעה למקרר, אין שום דבר לישתות. ניגש לכיור פותח את הברז ושותה.
הגב כואב, והוא כואב הרבה יותר כשאני מיתקופף לישתות.
אבל אני צמא אז הכאב כמעט לא מפריעה. הוא מיזערי ביחס להנאה שאני מקבל
מהמים שהורגים את הצמא.
אני שותה עד שכבר לא ניכנסים בי יותר מים.
פונה חזרה לכיוון המיטה...
בדרך ניזכר בבקבוק הוויסקי, ולא מבין מאיפה הוא צץ אצלי ולאן נעלם חצי ממנו.
בדרך חזרה למיטה אני אוסף את הפלאפון שלי... 11 שיחות שלא נענו ו4 הודעות חדשות.
את רוב המיספרים אני אפילו לא מכיר.
מניח את הפלאפון על השולחן.
מיסתכל על הבקבוק, חושב לישתות כוסית.
מוותר.
מחשבות מתחילות לרוץ לי בראש...
מאיפה בקבוק הוויסקי? מה קרה פה? למה יש שתי כוסות? מי היתקשר אלי? מה הם רצו?
לא רוצה לחשוב על זה...
זה לא באמת מעניין אותי... אם צריך אני יקבל תשובות על השאלות האלה.
ואם לא אז למה להעסיק את עצמי במחשבות ובשאלות מיותרות שגם ככה אני לא יקבל עליהן תשובה.
שקט. לא רוצה שקט, לא נוח לי איתו. רק היתעוררתי ואני כבר לא מרוצה מכל כך הרבה דברים.
מדליק מוזיקה. לא מהירה, לא איטית, לא שמחה, לא עצובה, נטרלית ברוב המשמעויות שהיא יכולה לקבל.
אבל עושה את שלה... ומורחת לי חיוך על הפנים. סוף סוף, ככה מתחילים את היום.
לא הגעתי חזרה למיטה. העלתי את הווליום במערכת ככה שיהיה אפשר לישמוע בכל הבית.
חזרתי למיטבח להרתיח מים. שר עם הזמר... פעם לא הייתי מרשה לעצמי ליפתוח את הפה לשיר.
אין לי קול או שמיעה מוזיקלית או קיצבית... זה מה שאמרו לי מהילדות.
מצחצח שיניים... עושה מיקלחת מהירה... מיתעורר.
מיסתבר שהשעה 14:27 ... ככה זה כשאתה לוקח חופש מהעבודה לשבועיים... אתה נאבד בזמן.
לא יודע תאריכים, ימים, שעות. זה פשוט לא באמת חשוב לך.
הרבה דברים פיתאום ניראים לא באמת חשובים, יותר מידי דברים.
מכין קפה... מדליק סיגרייה.
חושב מה לעשות עכשיו... לאיפה ללכת...
רציתי להזמין מישהי לצאת. אבל אם אחת ניתקתי קשר... ולא הי יזמה את הנתק.
השניה גרה צפון ובאמת שלא בא לי לישמוע ממנה...
והשלישית הייתה סתם זיון... ולא בא לי ליראות אות עוד יותר.
מוותר על להזמין מישהי ומודה ל ה' על שקט מהן... לא צריך עכשיו אף אחת.
מכבה את המוזיקה, מדליק סרט.
אחרי חצי דקה מצלצל הפלאפון, זה חבר.
אני: הלו
הוא: מה נישמע? מה אתה עושה?
אני:וואלה הכל טוב, רואה סרט.. מה איתך?
הוא:גם אצלי.. איזה סרט?
אני:לא יודע.
הוא:טוב עוד רבע שעה אני אצלך..
אני: סבבה
הוא הגיעה.. סיפר לי מאיפה הגיעה הבקבוק ומה היה אתמול..
הוא סיפר לי איזה יום היום ומה התאריך...
ואני רק רציתי ליראות את הסרט.זה לא עיניין אותי.
אבל לא נורא חבר זה חבר...
בונא יצא הרבה יותר ארול ממה שחשבתי.. אם הצלחתם ליקרוא.. כל הכבוד :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
