היום הגעתי לתובנות חדשות בקשר לחיים שלנו.
בעודי יושב בחצר ביתי שותה קפה שחור עם קצת חלב בספל האוהב עלי ומעשן סיגריה צפיתי בחתולה הכוסית שלי משחקת בעלים.
ובדיוק עלו בראשי מספר שאלות: "מעניין למה אנחנו כאן?", "האם כל מה שאני רואה הוא אמיתי או פרי דמיוני?" "מהו אושר?"
כן, וודאי אתם חושבים שזה דיי נדוש ואדיוטי לשאול את השאלות האילו מאחר ואילו שאלות שלא אמצא להן תשובות מספיק מספקות ואפילו אנשים שהגדילו לעשות בחייהם לא ענו על שאלות האילו.
אז תנו לי לאמר לכם משהו, אני לא מדען, לא פילוסוף וגם לא איש דת עם זקן, כיפה ותרי-עשר ילדים(למעשה כן יש לי זקן.. וגם כיפה יפ יו נו וואט איי מין... אבל הבנתם אותי.)- אני רק אדם פשוט שמביט מהצד על החיים ולא נוטל חלק משמעותי בהם. לכן, דווקא אני יכול לענות על השאלות אילו.
אז יצאתי לחקור את הנושא.
טוב , ת'אמת לא באמת "יצאתי" לחקור, אבל תזרמו איתי.
הלכתי לספריה של גני תקווה בכדי לקורא כל חומר העוסק בנושא.
נכנסתי אל הספריה בה גרות שתי ספרניות מאוד ממורמרות (הן בחיים לא יוצאות משם).
ספרנית שמנה אחת שאלה מבלי להביט בי בפרצוף חמוץ ובמבט קשה כמצבה: "אפשר לעזור?"
עניתי לה בחיוך: "כן! אני מחפש ספר שמדבר על טעם החיים בבקשה"
הפעם הספרנית הרימה את ראשה והביטה בי מבעד למשקפיה הקטנים שנלחצו על פניה, היא השיבה לי בחיוך שתכל לעוזר כאילו ידע הרבה על הנושא.
הכסא הקטן שעליו רבצה השמיע קולות חריקה כשקמה, היא הסתכלה עליו מספר רגעים ובקשה שאצעד אחריה וכך עשיתי. במהרה הספרנית שלנו לקחה אותי אל מרתף אפוף אבק אשר אליו חדרו קרני אור דקות מבעד לחריצים של חלון בודד שנחסם על יד קרשים כאילו היה מה להסתיר.
הספרנית הדליקה את האור וניגשה אלי עם ספר בעל כריכה עבה שאת שמו לא יכולתי לראות עקב האבק שהחליט להתנחל עליו. העברתי את אצבעותי על האבק על מנת לחשוף את שמו. לצערי לא אוכל לגלות את שמו של הספר מאחר והבטחתי למישהו שלא אספר.
מיד התיישבתי והתחלטתי לקורא.
בעמוד הראשון נכתב בתמציתיות כך:
"אדם אשר אקרא בי ידע נסתרות, מטרתי היא להחיות חיים באנשים חיים. בקשתך לדעת מה אמת היא, אהיה מוכן אל הבלתי צפוי שכן בי תוכל למצוא תשובות לשאלותיך הנסתרות.
אל תחשוש להטיב לקורא בי ואל תחשוש לחוש פחד משום שזאת התקרבות אל דרך האמת.
האמת והאושר נמצאים בך, רק הבט סביבך וראה .
רק אהיה זהיר מעכשיו, אתה נכנס לקרב מסוכן בוא תוכל לאבד הכל..."
הפסקתי לקרוא וסגרתי את הספר, המשפט הבא הפחיד אותי יותר מידי.
בכל אופן היה כתוב בוא כל מיני שטויות על אלוהים, טבע והחיים עצמם.
חזרתי חזרה אל הספרנית ואמרתי לה תודה על שעזרה לי. הספרנית שאלה אותי בעודי צועד לכיוון הדלת אם מצאתי את התשובה לטעם החיים, אמרתי לה שלא. היא הביטה בי מספר רגעים ואמרה: "לא תוכל לברוח מהמציאות, פתחת תיבה שלא תכל לסגור. הזהר!!!"
ומיד הספרנית השניה קפצה ואמרה: "לעולם לא תיהיה מאושר, לא תוכל למצוא את האמת!"
הספרנית השניה צעקה עליה שהיא מדברת שטויות ושהחיים שלה אומללים ושהיא מנסה להכניס אנשים אחרים למשחק האיום שלה.
יצאתי מהספריה מבלי לשמוע את כל שיש למטורפות לאמר.
בעודי חוזר הביתה תההיתי למה הספרניות התכוונו כשאמרו שאני צריך להזהר, ועל התיבה שפתחתי. מה היא רוצה ממני? לא פתחתי שום תיבה! ולמה הספרנית השניה אמרה שאני לעולם לא אהיה מאושר? ולמה המשפט בספר 'האמת והאושר נמצאים בך' התכוון?
לפתע קפץ גבר מהשיחים ואני כ"כ נבהלתי שצעקתי ונתתי לו את התיק שלי בראש. הגבר התעלף. הסתכלתי על הגבר מספר רגעים ונוכחתי לגלות שהיה הוא גבר יפיפה כאילו אלוהים עצמו ירד משמים בדמות של אדם. החלטתי שאני אשאר עד שאותו גבר יקום.
ברגע כשהוא קם הצעתי לו לשתות והתנצלתי במהרה. הוא אמרלי: "רק רציתי לשאול אם תרצה להיות חברי". על אף שהגבר היה חתיך להפליא עניתי לא בשלילה בטענה שאני לא יכול עכשיו ואין לי זמן מכיון שאני בדרכי אחר האושר וטעם החיים.
הגבר הביט בי במבט עצוב, הסתובב ונעלם בחשיכה.
חזרתי לביתי וארזתי אוכל, בגדים ושתיה שיספיקו לי לשבוע ויצאתי אל ההרים בחיפוש אחר אושר וטעם החיים...
טוב, אני אמשיך את זה בשלב מאוחר יותר... אין לי כח.
שבת שלום שיהיה לכולנו...
=]
-ה'-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
There Is A Light