חיים בשניים

מזמן לא ביקרתי פה, ואני רואה שלא הפסדתי הרבה.

צ'ארלי בכלל לא בכיוון של הבלוג בזמן האחרון.

לא שיש פה מי יודע מה חיים.

ההרגה בסך הכל מוזרה. אני זוכר שהיו מיליון כניסות בחודש, ועכשיו אנחנו לא מגרדים את המאה.

לא אכפת לי מהתגובות, ממש לא מעניין לי את החריץ של הלא חשוב.

העיקר, שאני מרגיש כאילו הבלוג הזה הוא סוג של בית מסחר שפשט רגל.

אתם יודעים, כשהחברים שהשקיעו בו מתפזרים לכל עבר, כי אנחנו כבר לא מועילים להם.

כמו מחסן נטוש וחסר חיים שעומד באמצע העיר הגדולה, סוג של קישוט מכוער לאווירה נעימה.

פינה קטנה בישראבלוג שאף אחד לא מתעניין בה.

זאת ההרגשה שלי.

זה עלוב.

זה עלוב שאני נכנס לפה, והתגובה היחידה היא של מישהי שעוד משקיעה טיפה בבלוג, תורחת לברר מה נשמע.

כואב לי שהבלוג הזה נזרק לכלבים.

לא שיש משהו שאפשר לעשות עם זה.

ניסינו, אבל לא הצלחנו,

ואנחנו שוקלים ברצינות לוותר על זה.

להרדים את הכלב האהוב כדי שלא יסבול.

יופי של דימוי...