אתמול פגשתי מישהו שלא ראיתי כבר 3 שנים. כמעט ולא זיהיתי אותו. כמה אפשר להשתנות ב- 3 שנים? מסתבר שמספיק. אבל העיניים אותן עיניים. היה נחמד לראות פרצוף מוכר. העלה בי קצת נוסטלגיה (אני מכירה אותו מהיסודי בערך).

זה היה בדיוק אחרי שפגשתי מילואימניק שלי. לא, לא מפתיע בכלל והעובדה שהוא ידע את החומר בשביל להסביר לנו משהו אומרת שאני הצלחתי בעבודתי! (שהיא למי שלא הבין, לדחות לו את המילואים לזמנים בהם לא יפסיד יותר מדי לימודים). הגיע הזמן לקצור את פירותי! :)

או! פינת הסלבריטי-

בעודי מתדלקת (איזה מזל שזה היה אתמול לפני שהמחיר עלה..), קול מוכר נשמע באוזני-

הלא זו היא דנה דבורין. כולי התרגשות.

ובהמשך לרגש שהעלתה בי דנה- אנשים שלא אכפת לי להטיח את ראשם בקיר-

המתרגל האוג. לא, הוא עדיין לא העלה את התרגיל! אבל ברור שהוא מצפה שאנחנו נגיש אותו בזמן... אררג!!

המרצה המרוצה, בחיי, אם מישהו לא ימחק לו את החיוך הזה מהפרצוף אני אשמח לעשות את זה! יוליוס קיסר לא היה כל כך מאוהב בעצמו!

ולפסים אישיים יותר:

היום, משחק ראשון של מכבי, עונה חדשה ואני רואה אותה לבד.

בעבר הייתי רואה את המשחקים עם הראשון והמורה. זו "פעילות" שכל כך מזוהה אצלי כמשהו .. זוגי, שזה מרגיש.. כאילו משהו חסר.

נו, נתגבר.

מכבי תשחק גם אם לא ישב לידי מישהו.

אבל כמה זה יהיה נחמד אם מישהו בכל זאת יחליט לתפוס את המקום הזה?

מישהו?

הלו?

המקום לידי מחכה רק לך!

מה שמוביל אותי לאייטם הבא- ממש קר בלילה!

אתמול נכנעתי, יצא הפוך לאלתר!

מישהו, אתה עוד פה?

אתה יודע, כשנכנסים למיטה בהתחלה היא ממש קרה, נכון?

כאן אתה נכנס!

אתה לחימום ראשוני עד שהפוך יתחיל את עבודתו.

קדימה!

it's not getting any warmer you know.....

נ.ב-

אולי אפילו יצא לך מזה משהו ;)