א: בלה בלה בלה בלה אז ככה או ככה?

המרצה: כן.

א: כן מה?

המרצה: כן המפקדת!

למה עוד יותר משעשע? א' קצינה בדימוס.

אז באמצע האימון קבלתי התקף. כבר הרבה זמן לא היה לי אחד כזה.. בדר"כ שאני מרגישה קוצר קרב ובא אני מיד פונה להסנפת ונטולין אוראלית. הפעם הוא בא כרעם ביום בהיר. וכשבא התקף אין מה לעשות... מנסים לנשום וזה לא ממש עובד.. ומנסים ומנסים עוד קצת. וכל מה שיוצא זה נשימות מהירות ו"שטוחות". אל תנסו להגיד לי לנשום עמוק יותר כי זה פשוט לא ישים. הבעיה עם התקפים היא (מעבר לעובדה שלא ממש נושמים כמו שצריך) שהעיניים מתחילות לדמוע. זה לא בכי, אלא נזילה בלתי נשלטת. אז כולם נורא נבהלו והיו ממש חמודים ודאגו.. לא שהם יכולים לעשות יותר מדי, אבל העיקר הכוונה! בסוף אחד אומר לי: אני לא יודע איך את כל כך בסדר ושקטה עם זה. אני הייתי נכנס לפניקה מטורפת אם לא הייתי מצליח לנשום. שתבינו, הבחור הזה, אחד שעונה על הגדרת- סוס יאור (מבחינת מסת השריר לא השומן), אומר לי שהוא היה נכנס לפניקה?? אבסורד משהו. אז עניתי לו שאני כבר רגילה וזה לא כל כך מטריד אותי ברגע שזה עובר. הבעיה היחידה שמטרידה אותי בהתקפים זה מה שקורה אח"כ- נתפסת לי תמיד הסרעפת וזה כואב ומציק נורא.

ואם בבריאות עסקינן, שמתם לב שלמרות שהסתיו כבר בעיצומו והחורף מתדפק על החלון, פתאום החליטו לצוץ משום מקום יתושים??? או ליתר דיוק, יתושות! המעצבנות האלה מוצצות את דמי ומשאירות אחריהן גבעות קטנות, אדומות ומגרדות על כל חלקת עור רעננה. כמעט כל הקיץ הצלחתי להתחמק מהן (היתרונות שבשינה עם מזגן וחלונות סגורים) אבל דווקא עכשיו, לא בעונה הנכונה הן תוקפות אותי! ערפדיות קטנות עם כנפיים!!!