מוזר לי שביום ראשון אני לא חוזרת ללמוד.

מוזר לי שלא אפגוש את החבר'ה יותר על בסיס יום-יומי.

מוזר לי שאין יותר פקקים בבוקר בדרך לאוניברסיטה.

מוזר לי שאין הגרלה על חניה בתוך הקמפוס.

מוזר לי שאין יותר קלסרים, קלמרים, לפטופים, מרצים, מתרגלים, שיעורים, מבחנים, בחנים, פרויקטים, מעבדות וצילומים.

מוזר לי שאין יותר הפסקות, סנדוויצ'ים וקפיטריות.

מוזר לי שאין יותר את המעצבן של הכיתה שתמיד חייב לשאול את השאלות הכי מטופשות ולהוציא אותי מריכוז (עוד יותר מוזר לי שהמעצבן הזה בנתיים הפך להיות אבא..).

אבל אתם יודעים מה?

גם טוב לי עם זה!

טוב לי לקום בשעה קבועה בבוקר (בערך) וללכת לעבודה שאני ברובה מאוד מאוהבת.

טוב לי שחרב השביתה לא מתנופפת לי מעל הראש כל הזמן.

טוב לי שאני קובעת לעצמי את החופשות.

טוב לי הפרויקט הנוכחי שבו אני לומדת המון מבחינה מקצועית וגם החלטתי להיות קצת יותר פרואקטיבית מה שנראה שמתקבל בברכה מצד הממונים.

טובים לי האנשים שסביבי בעבודה שמחבבים ומעריכים אותי.

טוב לי עם החברים "הישנים" וגם אלה מהאוניברסיטה שבנתיים אנחנו מצליחים לשמור על קשר ולהתראות.

טוב לי עם תלוש המשכורת הנאה שנותן לי את האפשרות לפנק את עצמי לעיתים.

טוב לי עם ההחלפה של הלימודים בעבודה,

נשוב לספסל הלימודים כנראה בשנה הבאה.