הסצנה: הודעה בגי'מייל על מישהו שהוסיף אותי כחברה בפייסבוק.

קוראת את השורה עד הסוף ו.... מי זה אם לא "המורה" בכבודו ובעצמו. (הסתכלו על הרשימה BOYS מימין)

אחרי שלא היה ביננו כל סוג של קשר כמעט 3 שנים יש לו את החוצפה להוסיף אותי כחברה בפייסבוק.

אז ישבתי וחשבתי מה לעשות.. להוסיף?

לגלות מה קורה איתו, מה הוא עשה עם עצמו / לא עשה עם עצמו בשנים האחרונות?

להראות לו שהתבגרתי, השארתי את הכל מאחורי ולא באמת אכפת לי ממה שהיה איתו וכמובן לציין כמה שטוב לי עכשיו-

להגיד לו שסיימתי את הלימודים, יש לי עבודה שאני מאוד מרוצה בה ומרוויחה לפחות פי 2 ממנו (בעבודה האחרונה שלו לפחות) והכי חשוב- יש לי אהבה גדולה ונפלאה.

או לא להוסיף?

לא "להכנע" לו שוב.

לא "לסלוח" לו שוב.

לשדר מסר על כך שהוא התנהג כחזיר יבלות מדופלם ואין לי שום רצון להשאר בקשר עם תושבי הדיר. כי בעצם- למה זה טוב?

במה בחרתי?

החלטתי לא להוסיף ובאקט של גבורה מצידי (לדעתי) לחצתי על כפתור ההתעלמות.

הרגשתי ניצחון קטן בלב.

הוא בטוח לא יוסיף שמחה לחיי ולמרות שיהיה כיף להגיד לו כמה שטוב לי כרגע (טפו טפו טפו), לא אוסיף אותו כדי לעשות לו רע.

אני מרוצה מעצמי