היום לפני שנה התייצבתי בבקו"ם, החזרתי מדים, דיסקית, חגורה מעיל וכל שאר הדברים הירוקים האלה.

אני משוחררת כבר שנה.

שנה!!

הייתם מאמינים? אני לא...

קשה לי לחשוב על זה שבשנה שעברה בזמן הזה הייתי במקום כל כך אחר בחיים שלי. ותראו אותי עכשיו.. עוד מעט נגמר סמסטר ראשון ואני בכלל לא הרגשתי שהוא עבר. אז איך עברה כבר שנה מהצבא??

זה פשוט לא מובן לי כל המושג הזה של הזמן... לפעמים הוא רץ, לפעמים צבים משיגים אותו בהליכה איטית.

השנה הזו שאי אפשר להגיד שעשיתי בה יותר מדי דברים חוץ מלעבוד קצת, לטייל קצת ולהתחיל ללמוד (אבל זה רק מאמצע אוקטובר) הייתה כל כך משמעותית בשבילי מבחינה נפשית. אולי אחת השנים היותר משמעותיות בחיי. זו השנה היחידה שאני יכולה באמת להגיד שהתבגרתי בה. עכשיו ממרומי גילי המופלג של 21 ו3 חודשים אני באמת יכולה להגיד שאני לא מרגישה כמו שהרגשתי כשהייתי בת 20. אף פעם לא הייתי יכולה להגיד את זה.. 15 היה בדיוק כמו 16, 16 כמו 17 (חוץ מהעניין של הרישיון..). 17 כמו 18 ו19, למרות שבשנים האלה הייתי חיילת והצבא אמור לשנות אותך קצת.. (לא?) אבל השינוי הצבאי הוא יותר חיצוני והתנהגותי כלפי החברה ככלל ולא כלפי עצמך והפרט כפרט. ז"א עבודת צוות ואחריות אישית זה טוב ובהחלט לומדים את זה בצבא, אבל אני תמיד הייתי ילדה טובה שהתכונות האלה לא היו חסרות לה. אז כן, ברור שהתפתחתי מבחינה של עבודה מול קהל ואנשים שונים ומשונים (בעיקר משונים!). אבל זה לא היה שינוי של "האני" שלי. אלא שיפור ושיפוץ של יכולות שהיו לי גם לפניכן.

דווקא ה"אני" הזה התפתח עכשיו. אני מודה שהיה לי קל הרבה יותר לפני שידעתי אהבה מה היא. אני גם טוענת שכלל שיש לך יותר שכל החיים שלך יותר קשים כי אתה מודע הרבה יותר. אבל אני לא מוותרת על מציאת האושר הטמון ביכולת הזו לאהוב.

הרגש הזה שינה את כל כולי מבפנים. לא רק בהתייחסות שלי למושא אהבתי אלא כלפי כל הסובבים אותי. הם אולי לא יודעים את זה אבל אני מעריכה אותם הרבה יותר. פחות לוקחת הכל כמובן מאליו. בדימוי שונה: זה כמו ללמוד ביולוגיה בלי ללמוד כימיה בנוסף. אתה מבין שיש חלבונים והם עושים ככה וככה, אבל אין לך מושג למה זה בעצם קורה ומה טיב הקשרים הכימיים והבין מולקולריים שבניהם. אין לך מושג למה קשר מימני חזק יותר מואן דר ולס. אתה פשוט מבין בכלליות איך הדברים עובדים.

הידיעה הזו מעצימה כל תחושה שיש לי. לטוב ולרע. אבל שוב, אין טוב בלי רע והטוב- הרבה יותר מוצלח כשהוא חזק יותר. מה לעשות ששוקו חם זה טוב ויפה אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) זה לא פונדו שוקולד!