בחיי שכבר הרבה זמן לא קראתי כתבה כל כך מטופשת כמו הכתבה בנושא הנ"ל שהופיעה היום במוסף "בריאות" של ידיעות.

כתבה שלמה על שני עמודים המתארת את הגברים המסכנים שנאלצים בעל כורחם, להכנס לחדר הלידה עם האישה ההרה שלהם.

הגברים האלה שמהרגע בו מתקבלת התשובה החיובית לגבי הצאצא המתפתח בבטן התופחת של האישה שאיתם, גורלם נחרץ! הם חייבים להכנס גם לחדר הלידה למרות שזה מעורר בהם "טראומה". הם מתלוננים שם שהלידה היא קצת מגעילה (כל הדם והאיכסה), שהילד יוצא מכוער, מלוכלך ומחוץ (כאילו דא??) ושהם רוצים לבכות אבל חוששים שמעמדם ה"גברי"  בחדר הלידה יתערער בעיני הצוות הרפואי. הם רוצים לעיתים לברוח מחדר הלידה אבל פוחדים שיגידו עליהם משהו..

אז תסלחו לי אותם גברים מוכי טראומה. אני באמת מרחמת על נשותיכם שהתחתנו עם נמושות בכייניות שכמותכם!!!

בכיף הייתי מחטיפה איזה סטירה מצלצלת על לחיים של אותם חסרי התחשבות מפגרים.

הם עוד התלוננו שבקורס הכנה ללידה לא הכינו אותם כראוי ולא ספרו להם על כלללללללל מה שהולך לקרות.

עכשיו, אני צעירה, ממש לא בהריון (or so i hope) ובכל זאת אני יודעת שלידה זה דבר מגעיל. יש דם, איכסה לבן ששכחתי את שמו ואלא אם זה ניתוח קיסרי הילד יוצא מחוץ.. מה לעשות תנסו אתם לצאת החוצה דרך אגן של מישהי.. אז הם, אמנם לא נשים, אבל תומכים, הולכים לקורס הכנה ללידה.. קוראים ספרים על "איך להיות הורה טוב"- לא יודעים את זה???? אני לא הייתי מדווחת על הבורות הזו לאף אחד ובטח שלא בעיתון!

והטראומה הזו של חדר הלידה.. באמת.. כמה שעות בחדר לידה והטראומה היא לגברים?? מה עם האישה המסכנה הזו ששוכבת שם, אחרי 9 חודשים בהריון שמנסה להוציא ממנה משהו יותר מדי גדול, דרך פתח יותר מדי קטן??? אבל המספר שעות האלה בחדר לידה עושות טראומה דווקא לכם... כן.. מובן.

ומה זה הבכי הזה על "אני חייב להכנס למרות שאני לא רוצה". אני מצטערת, אבל אם בעלי יטעון שזה מגעיל לו מדי להיות לידי כשאני אחרי 9 חודשים של הקאות, הורמונים מטורפים, ושאר הנאות של ההריון- בחיי שאני אבעט לו בתחת ואנעל את הדלת אחריו. שלא יחזור גם! אם הוא חושב אפילו להשאיר אותי לבד בלידה כי זה עושה "לו" טראומה, אני אשאיר לו טראומה לכל החיים...

זה מרגיז אותי רק בתור "האישה שבעלה הבכיין לא רוצה להיות איתה בזמן שהיא יולדת את הילד שלהם"? או שיש כאן גברים שמוכנים להחזיר לי את האמון במין הגברי?