אתמול התאספנו לנו מספר חבר'ה לארוחת חנוכה חביבה. זה מה שהספקתי לעשות לעצמי מרגע החניה עד עת בואי בדלת:

1 תקעתי לעצמי את חגורת הבטיחות בגב (את החלק מהמתכת שמקליקים איתו) 2. בעטתי בדלת של האוטו עם השוק של הרגל 3. כמעט נתקעתי בקיר. מספיק לא?

אז בתנאי שטח בדירתה של חברתי הקטנה (אין לך תנור בבית?? אין לך חומץ?? אין לך רסק עגבניות?? אין לך תמצית וניל?? תמצית רום??) הכנו ארוחת חג: פנה ברוטב עגבניות ושמנת, 3 סוגים שונים של סלטים וגולת הכותרת עליה הופקדה שפחתכם הנאמנה: פונדו שוקולד כמיטב המסורת (טוב כמעט.. לא היה רום, ווניל ואלכוהול.. אבל לא נורא).

הגענו ב- 7 בערב והתחלנו לבשל.. הרבה אנשים במטבח, חותכים, טועמים, מתווכחים על כמה שום לשים ברוטב (הרבה!! הנשיקה מחר..) ואיך לכתוש אותו בהעדר כותש שום... בקיצור היה ממש כיף! זוכרים את השירים האלה מרחוב סומסום: "לבשל לבד זה מאוד נחמד, לה לה לה לה לה לה... אבל לבשל בשניים, זה נחמד כפליים..." בקיצור.. בשלנו בערך 4.. שזה נחמד אפילו פי 4!

זו בהחלט הייתה אתנחתא טובה ונחוצה לכולנו. והרי תמונת הפירות/כל מיני שרק מחכים לטבול בשוקולד החם.... יאמי!

מלון, תפוח, תות, בננה, אפרסמון, במבה, בייגלה ומרשמלו