פוסט זה יתחלק לשני חלקים: 1. עד רגע סיום קריאת ההגדה (התחלה+שולחן ערוך+ההמשך) 2. מהרגע בו החלק המסורתי של הערב נגמר.

חלק א'

עקב המצאותם של ילדים קטנים לרב (6 ליתר הדיוק, מגיל 10 ומטה), החליטה כלל המשפחה המתחשבת להתחיל מוקדם ולסיים מוקדם. לשם מטרה נעלה זו התכנסנו בבית סבתי בשעה 6, בכדי להתחיל לארגן את השולחן. לערוך שולחן סדר ל-23 אנשים בכל זאת לוקח זמן.. בכוחות משותפים עשינו זאת והסדר התחיל בשעה 7 בערב. שזה מוקדם לכל הדעות.

קראנו, צחקנו, שרנו מלווים בגיטרה (יש לי בן-דוד מאוד מוכשר שהולך לכל מקום ם הגיטרה שלו), טבלנו: במי מלח, בחרוסת, את האצבע ביין, אותי ביין (פעם ראשונה, ע"י תולה), אותי ביין (פעם שנייה ע"י תולה), אותי בספרייט (ע"י הגיסה), אכלנו: קציצות בקר, עוף בפלפלים צבעוניים, דגים (חריפים ולא חריפים), חצילים, אנטיפסטי (בטטות, כרוביות וכו'), מרק עוף וקניידלך, סלטים ירוקים וצבעוניים ואת המנה האחרונה- שמרנו לסוף.

הכל הלך חלק ולפי התוכנית. חלק מהילדוד'ס קרסו על הספות, אבל זה היה צפוי.

חלק ב'

מנה אחרונה - תותים במרק מתוק שכזה ושתי עוגות מופלאות.

אבל באמת שהקינוח לא היה הפואנטה של הפוסט הזה. האמת שרק המחשבה על לכתוב על זה גורמת לי לעויתות קשות של עצבנות.

תולה המתוקה, ילדה משעשעת, במיוחד אני מכירה את הפטיש שלה לשחק במשחקי נקיון- היא מלכלת ומנגבת. נו.. מה שעושה לה טוב . אז היא בקשה ממני מפית (והיו מפיות יפות שכאלה..הכל הותאם לסטים של הצלחות והכוסות), נתתי לה אחת ועוד אחת.. וראיתי שהיא מתחילה לשחק לה באותו משחק ידוע של "שפוך ונגב". בקשה עוד מפית ואמרתי לה שלא.. דיי, זה לא משחק (במיוחד שיש חדר מלא בצעצועים חצי מטר מפה). אז הלכה לה הגברת ולקחה לבד מפית.. אז באמת כל הכבוד שאת לוקחת לבד, כבר ילדה גדולה, אבל לא אחרי שאמרתי "לא"- אם לא הייתי אומרת היא בכיף הייתה גומרת את כל המפיות שהיו שם (ויש עוד אנשים שזקוקים להם באזור, 23 כבר אמרתי?). אז אמרתי לה: "אמרתי לא". הסתכלה עלי הילדה, הבינה, ועברה לשחק במשהו אחר. עד כאן, הכל מאוד הגיוני. נכון?

פתאום מתפרץ עלי גיסי ואומר לי לא להגיד לה "לא" ומתחיל להסביר לי שזה לא מקומי להגיד לה כאלה דברים, שאני לא אתערב ושאחנך את הילדים שלי. מוכת תדהמה מהג'ורה שהטיפש פתח עלי- לא נשארתי חייבת (מצא לו עם מי להתעסק..). אמרתי לו שאני לפחות אלמד איך לחנך את הילדים שלי לפני שהם יגיחו לאוויר העולם, ושכבר היום אני השכלתי בנושא הרבה יותר ממה שהוא, למרות הניסיון שיש לו של חמש וחצי שנים בהן הוא אבא (יש לי פטיש מטורף לתוכניות על גידול ילדים, זה פשוט מעניין!).

~~מאמר מוסגר: אני חושבת שצריך להעביר הורים לעתיד סדנא לפני שנותנים להם להיות הורים..וכן, אני יודעת שזה בחיים לא יקרה~~.

בכל מקרה, אבא שלי כמובן התערב לטובתי והגיס אף פנה לאחותי ולא הבין למה היא לא מגנה עליו, היא בנונשלנטיות (כל הכבוד לה!) אמרה לו שהיא לא חושבת שהוא צודק! אחרי כמה דקות של ויכוח שאלתי אותו אם הוא בכלל יודע למה אמרתי לה "לא" שהוא צועק ככה. הטמבל הודה שאין לו משג. אמרתי לו שאני לא מתכוונת להתווכח רק לשם הויכוח עם מישהו שבכלל לא יודע על מה הויכוח התחיל. הוא כהרגלו פנה ל"שורשים הבלונדיניים" שלי ואני בתמורה אמרתי לו שבין האוזניים שלו יש בדיוק מה שיש בביצת הפתעה הריקה שהחזקתי בידי (הביצה הכתומה שבה יש את ההפתעה והייתה ריקה מתוכן).

הודעתי לו שהנושא סגור מבחינתי ואין על מה להתווכח, אבל הוא לא הפסיק והודיע לי חגיגית שימשיך עד שישנה את דעתי. אמרתי לו שחבל"ז כי אני חושבת שאני צודקת והוא זה שטועה ושאם אסור לי להגיד "לא" לבנות (האחייניות) אז שישכח מזה שאני אעשה עליהן בייביסיטר, כי מבוגר שאין לו שמץ של מרות לא יכול להשגיח על ילדים קטנים. באותו רגע אחותי כבר בכלל התחילה להתעצבן, כי היא שונאת שאמא שלו עושה עליהן בייביסיטר ובכלליות מעדיפה שאני אהיה עם הבנות (כאילו דא?!). אז הודעתי לו שב- 2.5 הוא צריך לקחת יום חופש- כי לאחותי יש בדיקה בוקר ואני הייתי אמורה לשמור על יאן. הוא כמובן "אל תדאגי, אנחנו נסתדר! ואת תהיה זו שתפגעי מזה בסוף...". שאני אבין.. הוא מאיים עלי?

איכשהו השתקתי אותו אחרי שהוא הבין שמנצח הוא לא יצא מהויכוח הזה.. ואז הוא פנה כמובן לגעור באחותי שלא עמדה לצידו. היא שוב בשלה- "אני חושבת שאתה טועה..." הוא בכלל נכנס לקריזה מזה. הרי לא יכול להיות שהוא טועה... (נו, בן יחיד.. תסמונת ידועה). עוד שמעתי אותו אומר לה שאני "חולת שליטה" ורק מחפשת אנשים להיות חזקה עליהם. אה הא... הוא מכיר אותי כבר..10 שנים, ונגיד שזה היה נכון.. הוא באמת חושב שלשלוט על ילדה בת 3 היה מספק את שגעון הגדלות שהוא הדביק לי? לפחות תן לי קצת יותר קרדיט מזה..

אם אתם חושבים שהוא הסתפק בזה טעות בידכם. אח"כ הוא תפס את אמא שלי במטבח ובקש מנה "להרגיע אותי". זה רק מראה לכם איזה מן הורה הוא.. אם הוא חושב שאמא שלי לא תהיה לטובתי. הרי זה האלף-בית של להיות הורה. תמיד להיות לטובת הילד- לפחות כלפי חוץ, ואת החינוך לעשות בבית ולא מול כולם. מה גם שאני כבר לא בת 3, ואני חושבת שמלאכת החינוך נגמרה אצלי מזמן.

כמה דקות אח"כ הוא כמובן דרש שהם ילכו הביתה... נו, בסדר... כמה נחמד היה שהבנות לא רצו ללכת בלי חיבוק ונשיקה ממני .

אח"כ ישבנו בצוותא כל שאר המשפחה ושרנו לנו עם הגיטרה. הגעתי למסקנה שצריך להפיק שירונים.