היום התחיל טוב בצורה מפתיעה. קמתי בתשע וחצי (לימודים ב-11) והתיישבתי לארוחת בוקר. לא הספקתי לתת ביס אחד כשהטלפון צלצל, אני מרימה מצפה לשמוע את אחותי (כי מי עוד מתקשר בשעות כאלה??) ומגלה שזו חברתי ללימודים (שעוד אין לה שם חיבה ברשימות) המבשרת לי שהמרצה חולה והתבטלו השעתיים הראשונות.

שמחה וטובת לב החלטתי להקדים את הקניות מהערב לבוקר. כך יצאתי לדרך לכיוון ה"מגה".

מה כבר בקשתי? "משקה בוקר"? דנונה/יופלה 0% לא בטעם תות? (יופלה בכלל לא היה 0%), שוקו שוק.. שלא לדבר על מצב הירקות: חסה שפג תוקפה היום או מחר, פלפלים וגמבות שנראים יותר זקנים ממני, תפוחי דלישס (הצהובים) בירוק, ירוק גם היה הצבע השולט בעגבניות ובננות צהובות-שחורות שמחר אם לא יאכלו, יזרקו לפח.

מבואסת עד עמקי נשמתי עברתי דרך השופר-סל בדרך הביתה. קטן יותר, פחות מבחר.. אבל לפחות ירקות חיים, שוקו ויותר מסוג אחד של יוגורט.

אם כבר בנושא הקולינרי עסקינן-

מחר מתחיל "טעם העיר 11" ואני מתכוונת לבקר.

וביום שלישי אני עורכת ערב פונדו שוקולד לבנות מהלימודים (ששמעו רבות על הפונדו שלי אבל מעולם לא יצא להן לטעום).

תקלה נוספת קרתה שנסעתי לתדלק ולמלא אויר בגלגלים אבל מכונת הניפוח הייתה מקולקלת- ואני נשארתי חסרת אויר בגלגלים. אז הייתי צריכה לבקר בעוד תחנה...

התכנון היה שבשבוע כה מלא באוכל נעשה גם יותר ספורט אבל החלום הזה נקטע עוד ביום חמישי בו מתחתי את שריר ההמסטרינג בירך ימין. חכמה שכמותי לא הסתפקה במתיחה כואבת ויום אח"כ רצתי לים עם כל החבר'ה. חכם נכון?

מה שאומר שאני לא ממש יכולה להרים לא את רגל ימין כי כואב ולא את רגל שמאל- כי זה מושך את השריר שברגל ימין

(להרים= לגובה הראש). אז לא נראה לי שאבקר בקיקבוקס או באימון השבוע כל עוד ללכת זה אאוץ' אחד גדול.

מסקנה: הרבה ירקות בשאר השבוע. אם לא לרדת, אז לפחות לא לעלות.

ולעדכון קטן מהלימודים:

בבוחן בחומרים קבלתי "100 בקירוב". אני לא יודעת אם אי פעם יצא לכם לראות כזה דבר אבל ליד ה- 100 שלי היה הסימן של קירוב (שני גלים קטנים כאלה). אני רק רוצה לציין שהיו ציונים כמו 98, 95.. זה לא שהם נתנו ציונים בסקלה של- כל 5 נקודות.

מוזר?

מוזר!