אני לא מאמינה באמונות תפלות. לא מפחדת מחתול שחור, ללכת מתחת לסולם, שיעברו לי מעל הרגליים או כל אמונה אחרת.

יש רק דבר אחד שאני שומרת עליו בקנאות-

לפני כמעט 12 שנים אחי התגייס. חישוב קל מראה שאני הייתי אז בת 11. בתור ילדה חסרת חורים באזניים קבלתי מאחי עגילי דבק מטופשים כאלה (שנות ה- 90 אתם יודעים..). ביום גיוסו הדבקתי זוג עגילי סנאים צהובים לאוזני ויצאנו לבקו"ם.

בנתיים העגילים לא ממש נשארו על האוזניים, אבל אני החלטתי כבר אז לשמור אותם עד שאחי ישתחרר! כי כל עוד הסנאים על המראה הכל יהיה בסדר! אז הדבקתי אותם למראה וסגרתי אותם עם סלוטייפ.

בנתיים הסלוטייפ נפל, אחי השתחרר וגם אחד מהסנאים נפל ונעלם לו.

למרות שעברו 4 שנים מיום גיוסי החלטתי להמשיך לשמור על הסנאי הנוסף- כי יש גם מילואים!

אז עברו כבר כמעט 12 שנים ולי עדיין יש סנאי צהוב מודבק על המראה,

ולא אכפת לי שיגידו שאני אנוכית ולא רואה את התמונה הגדולה, אני בעד להבריח אותו לחו"ל!!

כי אני לא יודעת מה יקרה אם הוא יקבל צו 8...

חוץ מזה, עוד חודשיים בדיוק יש לי יומולדת.. 23... הזקנה הגיעה!!!

ובנושא דומה:

ישבנו תותי ואנכי לארוחת צהריים נעימה. אכלנו, דברנו, צחקנו- הזמנו חשבון.

שלפנו כרטיסי אשראי וחיכינו למלצר שיגיע.

הגיע המלצר, הסתכל על הכרטיסים, התסכל עלינו, הסתכל על הכרטיסים, שוב הסתכל עלינו. הסתכלנו עליו בחזרה..

"אתן סטודנטיות???"

אני: "כן"

מלצר: "חשבתי שאתן הכי קטנות פה".

מפה לשם, הנ"ל חשב שאנחנו מקסימום בצבא.

אמרנו לו שזה יהיה נחמד אם בגלאים מבוגרים יותר יחשבו ככה, כרגע זה קצת בעייתי להכנס לפאבים כשלא מאמינים לנו שאנחנו חוקיות...

מזל שלא ניסינו להזמין אלכוהול...