איך קרה שהסכמתי לבלות את סוף השבוע הקרוב במזכרת אמבטיה (AKA מזכרת בתיה)? גם אני לא מבינה... אבל איכשהו זה קרה.

זה הכל כי אני פשוט בנאדם נחמד מדי..

לפני 3 שבועות בערך שאלה אותי הדודה שלי אם יש לי תכניות לסופ"ש הנ"ל, אמרתי לה שלא ידוע לי.. זה עוד רחוק.

זה היה החלק הערמומי מצידה! כי מיד לאחר מכן היא שאלה אם תהיה לי בעיה לבוא להשגיח על בני הדודים שלי באותו סופ"ש מדובר. מנעה ממני את האפשרות להנפיץ תירוץ בכך ששאלה אותי מבעוד מועד אם אני פנויה...

זה המקום לציין שאני לא כל כך מרוצה מההתנהגות הכללית של הדודה המדוברת. אני חושבת שמתנת היומולדת האחרונה שקבלתי ממנה הייתה בכיתה א' וחוץ מזה היא מעולם לא הביעה התעניינות רבה מדי בחיי (או בחייהם של שאר בני משפחתי הקרובה). באופן כללי היא מצידה גם הייתה מסתפקת במפגשים משפחתיים אחת לחצי שנה אם בכלל... (אני דווקא מאוד נהנת מהם) כל זה מתווסף לגישה הקצת מתנשאת שיש לה על אמא שלי ודוד שלי בעקבות העובדה שהיא פחות מסתדרת עם אבא שלי ואשתו של הדוד.

לא זכור לי שהיא באה לבקר אותנו יותר מ-3 פעמים ב- 20 השנה האחרונות.. אבל לבקש טובות ממני- את זה היא עושה בלי בעיה.

אז נכון שהם חוגגים 20 שנות נישואין..

אבל מזכרת אמבטיה?? מחמישי בערב ועד ראשון בבוקר?

אז למה הסכמתי?

כי למרות הדודה- הבני דודים שלי חמודים

(וגם אני אנסה להפגש עם חברים מהדרום..למישהו משעמם??)

איך לעזאזל מגיעים למזכרת אמבטיה?!

יותר מדי רחוק מהצויליזציה המוכרת לי.

יותר מדי רחוק מהמשפחה (הקרובה) שלי.

יותר מדי רחוק מהחברים שלי.

יותר מדי רחוק מהמחשב שלי.

ואני קיוויתי שהם ישכחו מכל העניין ואולי לא יטוסו...

 כנראה שזה יהיה בעיקר אני, הספר והערסל שבחצר..