forgive me father cause i have sinned

נפלתי קורבן לקונאן...

תאווה -

כמו הפוסט הזה? או הזה?

עכשיו כשחושבים  על זה (או רואים את הדוגמאות לעיל) אני מצטרפת לקונאן - שיער שחור ועיניים כחולות!!

חוץ מזה - חייב להראות כמו גבר! נמושות (ליאונרדו דיקפריו סטייל) זה לא בשבילי, אין להם אף לא טיפת סקס אפיל.

לא יודעת למה אני מתחברת יותר לאנשים מבוגרים ממני (ואני מדברת על הפרש גדול יותר משנתיים..).

גם חוכמה גורמת לי ללכת שבי אחריה (או אחריו יותר נכון), משהו בגאונים פשוט..מרתק אותי! (אם הם גם מבוגרים ממני באיזה 7 שנים אז אדרבא!).

זללנות -

גלידת בן & ג'ריס משוכללת (לא קרם עוגיות בנאלי או איזה וניל צרפתי).

כרגע בפריזר יושבים להם שני מכלים קטנים של Dublin Mudslide הטעם החדש שהצטרף לא מזמן לחבורה.

טעמים אהובים נוספים:  Apple Crumble ו- Peanutbutter Cup.

מלבד זה עוגות משוכללות עם הרבה שוקולד יתקבלו בברכה ולא יתקלו בסירוב.

חמדנות -

האמת? לא חסר לי כלום. נכון שלא אתנגד להחליף את האוטו (הוא בכל זאת כבר בן 14).. אבל כל עוד יש לי אחד שנוסע אני אומרת תודה (למי שקנה לי אותו ).

כמובן שיחד עם זאת שלא חסר לי כלום (כי כרגע ההורים משלמים הכל), הייתי שמחה אם היה לי יותר משלי- מספיק בשביל.. נגיד לחיות מריבית חודשית של 20,000 ש"ח בחודש. ככה אוכל לממש את תוכניתי לאסוף תארים (יש לי תחומי עניין רבים ).

עצלנות -

באופן כללי אני ממש לא בן אדם עצלן ואף פעלתן מהאדם הסביר. אך גם לי יש תקופות בהן הרביצה היא פעולתי העיקרית בחיים (בחופשה בין הסמסטרים למשל..). יתרה מזאת, אני בדר"כ אבחר לוותר על שעות השינה ולא על פעילות אחרת.

זעם -

כאן הנושא תלוי..

קודם כל זה תלוי במצב הרוח שלי.

דבר שני זה תלוי בסיטואציה. יש דברים שממש לא מרגיזים אותי ואני מסוגלת להשאר אדישה גם כשאנשים סביבי מתפוצצים מכעס.

מצד שני יש דברים שמדליקים אותי בשניה אחת- זלזול וחזירות. קשה לי להתמודד עם אנשים מגעילים.. זה בלתי נתפס אצלי שיצורים דוחים כאלה מתקיימים בסביבתי. איך אנשים יכולים להיות כל כך לא אכפתיים???

גם טיפשות מוציאה אותי מהכלים. עם הטיפשים סליחה, זו לא אשמתכם.

קנאה -

הייתי רוצה להיות חכמה יותר.. (תאווה לגאונים כבר אמרתי?).

כמו כן אשמח להיות מסוג האנשים שיכולים לאכול כל מה שהם רוצים ולהשאר פיזית באותה צורה... "חילוף חומרים מהיר".

מה עוד..? ברקדנים. זו קנאה מלווה בתחושה של פספוס.

גאווה -

אני לא חושבת שאני יותר טובה מאחרים, אבל זה נובע בעיקר מהסביבה שאני בוחרת לעצמי.

אבל נגיד שאני נוסעת באוטובוס ושומעת שיחה של שתי נשים שאינן חזקות בכח המח- אין ספק שאני מגלגלת את עיני ומצחקקת בליבי.

אני אסייג ואומר שגם אם מישהו פחות חכם ממני זה לא שאני חושבת שהוא אדם פחות טוב, אני מכירה חמורים חכמים ואנשים שמה לעשות הם נעליים, אבל נעליים מקסימות!

זהו.. 7 חטאים, מגיע לי בראד פיט בסוף??

והפרויקט הנוסף- 5 דברים שלא ידעתם עלי:

1.מעולם לא השתכרתי ממש, הגעתי עד.. שתויה בינונית וזה היה אחרי 10 טקילות וכוס (שתיה גדולה) של וודקה. כן.. פעם הייתה לי יכולת שתיה לא רעה בכלל. אבדתי את זה.

2. נמשיך בקו השתיה- אחרי השלוק הראשון של משקה אלכוהולי נקי אני תמיד אתעטש פעמיים ו-3 פעמים אם אני גם מצוננת באותו הזמן (לא תופס על קוקטיילים ויינות אבל ליקרים ושתיה חריפה אחרת כן).

3. לא שחקתי כדורסל מאז שבכיתה ט' שברתי את האצבע האמצעית של יד ימין (תחשבו רגע איזו אצבע זו.. משעשע נכון?) בעת משחק בבי"ס.

4. העונש היחד שקבלתי בצבא: בקורס השאירו אותי שבת ביחד עם כל החדר שלי כי אכלנו בו לואקר שאני הבאתי (היה אסור לאכול בחדר ואחת המדריכות בדיוק קפצה לבקר). מישהי אחרת שמצאו אצלה אוכל פתוח (אסור) לעומת זאת לא קבלה אפילו שעה ביציאה. הצדק הצבאי...

5. למרות הריתוק הייתי חניכה מצטיינת.

אחרי כמעט 4 שנים פה וכמה  פרויקטים מאחורי זה קשה לחשוב על 5 דברים שלא ספרתי..