אז בעקבות יום החופש שנפל עלינו (= הסטודנטים באת"א) במפתיע מחר, אני יכולה להרשות לעצמי להתעדכן קצת בחיים של אחרים פה בביצה... לא השתנה הרבה לשמחתי (ככה אני לא מרגישה שפספסתי יותר מדי ).

אנחנו כבר באמצע השבוע השלישי של הסמסטר ועוד לא הצלחתי להכנס לשגרה הגיונית. יש כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה פרויקטים להגיש (שכבר התחלנו לעשות), וכל כך הרבה חומר לעבור עליו (10 קורסים כבר אמרתי..?) שאני מוצאת את עצמי עייפה מהרגיל עד כדי כך שאני אפילו הולכת לישון בשעות נורמליות (להלן- לפני השעה 2 בלילה, ואפילו לפני 1!).

בהמשך לעדכונים בפוסט הקודם, געטקס טס והקטנה זרקה סוף סוף את המטען העודף! (החבר למי מכם שלא הבין). שתי הסיבות האלה הפגישו אותנו בבוקר יום שבת שבסופו יצאתי עם הבטחה לטיול סוף לימודים בשנה הבאה. רק מה? הבטחתי גם לרייץ' טיול בהנחה שהיא תצליח למצוא עבודה ולחסוך מספיק כסף... אז אני מקווה שאיכשהו הכל יסתדר בלי שאף אחד מהצדדים יתאכזב ועם שני טיולים גדולים שלי לחו"ל. אבל עד סוף שנה הבאה יש עוד קצת זמן.. כשנגיע לגשר...

צמות קבל הצעת עבודה אי שם באסיה הרחוקה ונראה כי גם הוא לא ישוב בשנה הקרובה (אמא שלו לא מרוצה מהרעיון).

וכך נשארתי לי פה די בדד... האמת שעם כזה סמסטר אולי עדיף שהבדד הזה יגיע עכשיו ולא אח"כ כשיהיה יותר זמן..

חוץ מזה קרו עוד שני דברים ממש נחמדים בשבוע שעבר שלצערי לא אוכל לחלוק איתכם.. אבל אחד מהם היה כל כך נחמד שלא משנה כמה שאין לי זמן ואני לא נושמת- הוא פשוט עשה לי את השבוע והחדיר בי המון מוטיבציה!

בפרויקט המזורגג (זה שהיווה 50% מהציון) קבלנו 96! כבוד! כמה דם יזע ודמעות הושקעו בו...

היום בתקווה, אלך לישון בלי לסדר שעון מעורר!

זה בתנאי שהאף שלי יאפשר לי לישון בלילה (מה שלא קרה היום).. כבר כמה ימים שאני לא לוקחת את הטיפות שלי והופ! הסינוסיטיס  קפץ לביקור.. האמת? לא התגעגעתי בכלל ועם כל אפצ'י אני תוההאם שום דבר לא הולך להתפוצץ שם בפנים..

נקודת אור קטנה בסמסטר הזה היא דווקא הבקרים.

גיסתי התחילה את הסטאז' מה שאומר שכל יום מהבוקר ועד אחה"צ שוהה אחייני הבובון בביתי הקט, ותאמינו לי שאחד הדברים הכיפים זה החיוך שלו בבוקר כשהוא רואה אותי. יותר כיף מזה? הצחוק שלו כשאני מדביקה לו נשיקה עסיסית על הלחי!

לחדש את הפרו או לא לחדש את הפרו? זאת השאלה!