אני קצת שונאת את אחותי והרבה כועסת עליה.

כמה כועסת?

מספיק כועסת בשביל להעלות במוחי את המשפט:"הילדים שלך ישנאו אותך וזה הכל באשמתך!"

(אל דאגה, אני לא אגיד לה משפט כל כך גועלי)

אז מה קרה?

לאחר שנים (שנתיים בערך..) החלטתי סוף סוף לקנות מצלמה דיגיטלית, ואפילו לעשות קורס צילום (אם רק תגמר השביתה אני אוכל לדעת מתי יהיה לי זמן ואוכל להרשם..). אז בשבועיים האחרונים ערכתי סקר מקיף באתרים השונים ואצל אנשים המבינים בנושא בדבר הדגם המתאים. לכשנבחרה הכלה המיועדת, מצאתי את המקום האולטימטיבי לקנות אותה - אילת.

ונחשו מי טס לאילת מחר? נכון! אחותי (על כל משפחתה הכוללת: בעל, 3 ילדים ו-5 מזוודות).

התקשרתי לשאול אותה אם היא תוכל לקפוץ להביא לי את המצלמה (שתחכה לי בחנות שנמצאת מול השדה), היא כמובן אמרה שכן, אין בעיה, רשמה את הדגם כדי להיות בטוחה, ואמרה לי מתי היא תגיעה לחנות- מחר בבוקר.

שמחה רבה, שמחה רבה! ביום רביעי הקרוב תהיה לי המצלמה!

התקשרתי היום בערב לוודא שהיא בבית כדי להקפיץ לה את הכסף. אחרי כמה משפטי חולין אני מסיימת את השיחה ואומרת שאני תיכף באה עם הצ'ק- אבל אז היא פתאום אומרת לי שהיא לא תוכל להביא לי את המצלמה!!! "למה?" אני שואלת, "כי המלון נמצא מחוץ לאילת וצריך מונית כדי להגיע אליו", אבל.. לכל מלון באילת צריך לקחת מונית מהשדה.. במיוחד אם את עם 3 ילדים ו-5 מזוודות..( למה 5 מזוודות? אל תשאלו אותי.. ), והחנות היא ממש מול השדה, רק לעבור את הכביש, לבקש את המצלמה השמורה על שמך ולשלם.. 5 דק'.. וזה לא שאת משאירה את הילדים+המזוודות לבד.. יש אבא את יודעת..

"הגיס לא יסכים", היא אומרת לי.

לא יסכים להשגיח על המזוודות הנייחות ועל הילדים? או חלק מהילדים..(נגיד שהיא תחצה את הכביש עם הבנות והוא ישאר עם האחיין התינוק הגם לא ממש נייד והמזוודות).

אני לא מזלזלת בקושי שבחופשה עם ילדים, ובטח לא כזו עם 3 ילדים קטנים, אבל זה לא כזה מבצע צבאי מסובך שבגינו אי אפשר לחצות את הכביש ל-5 דק'.. להזכירה ההורים שלנו נסעו איתנו לחו"ל כשאני הייתי בת אפילו לא שנתיים (היא הייתה בת 11, אחי 9), ועוד לפניכן איתה ועם אחי (היא הייתה בת 6 אחי בן 4), אז עם כל הכבוד ל-3 ילדים באילת ל-5 ימים, זה לא שבועיים בחו"ל במכונית כשנודדים בין ארצות..

מה גם שהיא משאירה אותי לבד עם הילדודס.. אז אם אני יכולה להשגיח על כולם, אני בטוחה שהיא או האבא שלהם מסוגל לשמור עליהם ועל המזוודות.

ונגיד שאת לא יכולה באמת לעזוב את הילדים והמזוודות עם האבא שלהם. למה את לא מתקשרת להגיד? למה אמרת כן מלכתחילה? למה את מחכה לרגע האחרון שבו אני מתקשרת כדי להביא לך את הכסף??

מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מביאה לה את הכסף לפני הטיסה, אם היא הייתה טורחת להתקשר להגיד, או שהיא הייתה מגיעה לארוחת חג ביום רביעי ואומרת- "אה.. בסוף לא קנינו לך את המצלמה". אז בכלל הייתי מתפוצצת...

אם היא רק הייתה אומרת" לא", לפניכן, המצלמה כבר הייתה אצלי ביד! כי אחי היה באילת לפני שבוע וחצי.. אבל אז לא הייתי סגורה לגמרי על הדגם שרציתי, בגלל שידעתי שגם היא טסה אז לקחתי את הזמן לעשות עוד כמה בדיקות. אם הייתי יודעת שהיא לא מוכנה לעבור את הכביש הייתי עושה את הבדיקות שלי יותר בלחץ ופשוט מבקשת ממנו..

אני פשוט משתגעת ממנה...

ה-5 דק' האלה מזמנה חוסכות לי כמה מאות שקלים והיא לא מוכנה לעשות את זה...

אני שונאת שהיא עושה את זה!!

אחרי שהיא האשימה אותי בזה שאני "מנהלת לה את החיים" פשוט טרקתי לה את הטלפון בפנים...

אין לי מה להגיד לה...

לבקש ממני לעזור לשמור על הילדים או לקחת אותן לגן/בי"ס היא יכולה.. אבל לעבור את הכביש- זה כבר קשה מדי.