אין יותר
נגמר
ידעתי שנגמר, כפי שכבר כתבתי
ואפילו השלמתי עם זה
התחלתי להעלות במוחי ולדמיין איך זה יהיה לחזור להיות ידידים
אפילו אהבתי את המחשבות האלה!!
קבלתי את זה
אז נהיה ידידים! מצויין! ידידים זה נהדר!
אבל לא ציפיתי לנתק הזה
לא חשבתי שתחליט שזהו בכלל
שלא רוצה עוד קשר איתי לעולם!!
לעולם?!?!
אבל למה??? למה לעולם???
הכרת מישהי ואתם ביחד. אתה מאושר איתה? אם כן אז יופי!
שמחה בשבילך מאוד!
לא מקנאה..
אולי עוד אקנא
כרגע...
עצובה
פגועה
למה לנתק הכל???
לא יכולה שלא לחשוב על החודשים האחרונים.
האם הכל היה שקר?? אחרת למה מנתק?
באמת אהבת כמו שאמרת? או שרצית להאמין בזה?
כי אני אהבתי
ואני אוהבת
האם אני מתחרטת על הכל? עכשיו שזה נגמר? שאלה טובה.
מצד אחד, אוהבת את מי שהפכתי להיות. מרגישה שידעתי שהמימד הזה של הרגשות קיים. אבל מעולם לא הצלחתי להגיע אליו. עכשיו הצלחתי. בעזרתך. עכשיו מבינה מה היא אהבה. לטוב ולרע אבל. הכרה יסודית עשית לי... לא רוצה לוותר על הידע הזה. רוצה אבל לא להרגיש כמו שמרגישה עכשיו.. סותר הא?!
בשבוע האחרון התחלתי לקבל את זה שלא נהיה ביחד
למרות שעוד התפללתי, כל יום. אני מתפללת?? מישהי פה אמרה לי..
אז חשבתי- למה לא? יעזור- יעזור, לא יעזור- לא יעזור. רע לא יצא מזה.
מקווה שתתחרט
אבל לא מאמינה שזה יקרה.
הזמן מרפא?
זה יעבור?
ככה אומרים לי.
"תחשבי עליו פחות ופחות..."
חלמתי אתמול שאנחנו באוניברסיטה. אני יושבת לי על הדשא ואתה עובר על שביל קרוב עם מישהי. הולכים יד ביד.
פתאום אני קולטת אותך הולך שם.. מסתכלת עליך, אתה מסתכל עלי. ממשיך ללכת.
ואני.. מתה לרוץ אליך ולחבק אותך חיבוק גדול.... אבל משהו עצר אותי- זה היה הראש. אפילו בתוך החלום הוא מרסן אותי.
אני אחיה
אני אחיה?
אני רוצה למות.....
אתה אפילו לא מוכן לראות אתי
מרגישה קצת כמו מצורעת
את המחברת אשלח לך
כי אני רוצה!
כי כתבתי לך
ואכתוב לך שם עוד קצת.. מן "סוף דבר" שכזה.
רוצה לשכוח את הכאב
אבל לאמץ לתוכי את הזיכרון המתוק
שוב סתירה
אומרת לעצמי- תשנאי אותו. זה מגיע לו!
אבל זה לא מגיע לו.. למה שיגיע לו? אם זה עושה לו טוב למה להרע לו? למה לשנוא? אין לי ספק שבכוונה הוא לא עשה לי.
"ככה יצא" אמא שלי תמיד אומרת...
ככה יצא.......
רק לא מבינה למה
הפעם
לא מבינה אותך
מתגעגעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
רוצה לספר לך כל כך הרבה!!!!
כל כך הרבה לא כתבתי
הטיול.. האוכל.. הגרמנים.. האוסטרים... איך רצינו להגיע לארמון ליכטנשטיין אבל הגענו לפרלמנט..... הסיבובים בחניה, הנוף, מזג האוויר, החלזונות המגעילים האלה שיוצאים מהבית שלהם ויוצאים לטייל על השבילים, האופניים....
רוצה לשבת איתך על האלבום ולהסביר לך...
סתם כי זה יהיה כיף
אבל אין יותר כיף איתך
נגמר
אתה לא רוצה יותר
למה לא רוצה???????????
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוכריות