קמתי כל כך הרבה פעמים.. הראש מלא במחשבות.

עליך

עלינו

על מה שהיה ולא יהיה.

עוד לא רוצה לכתוב את ה"סוף דבר" במחברת. עוד כמה ימים. אגבש לי דעה, אסטרטגיה ואכתוב הכל.

אבל עכשיו הגעתי למסקנה מסויימת

אני אמנם חושבת שאין בי שום דבר מיוחד כל כך

אבל אני יודעת שאני חברה טובה!

אם חברים שלי כל כך אוהבים אותי כמו שראיתי אתמול כנראה שאני בסדר לפחות בזה.

אז ההפסד כולו שלך!!!!!

למה אני בוכה שכותבת את זה?

פאק

הבטחתי לעצמי לא לבכות יותר

damn it!

big girls don't cry?

אז למה אני בוכה כל הזמן?

נמאס לי לבכות!!!

רוצה להיות חזקה שוב!

עוד לא סגרתי את מעגל הלימוד על האהבה.. למדתי את הטוב עד הסוף, אבל עם הרע עוד לא גמרתי.

השלמתי עם זה שלא נהיה ביחד. אז הרע הזה מאחוריי

אבל מעולם עוד לא זנחו אותי בכזו ברוטליות בתור ידידה... על לא עוול בכפי!

אין לי כח אפילו לנסות לנחש למה.

מטרידה אותי השאלה עד מאוד זה נכון.

אבל אין לי כח לחשוב על זה.

לא רוצה את הדיכאון הזה!

הרגשות שלי חדים יותר בזכותך.

כל הרגשות!

עכשיו שיודעת לאהוב כמו באגדות

הגיע הזמן לחזק גם את השאר

הרבה יותר קל לללמוד רק את הטוב שבאהבה. סתם לב?

הםוסט הבא יוקדש לדברים משמחים בלבד ויכתב עוד מעט

כי אני חייבת את זה לעצמי לצאת מהמצב הזה!