מבחן מס' 1 (מתוך 9) מאחורי. חשבתי שיהיה זוועה, אבל נראה לי שהיה סביר (טפו טפו טפו, מלח-מים).

אבל לא בשביל קיטורי מבחנים התכנסנו כאן היום.. היום אנחנו פה בענייני נוסטלגיה וגם קצת הווה (כי אני לא משלה את עצמי).

קצת קשה לי להתחיל כי אני לא יודעת בדיוק מה המסקנה הסופית.. אז אני פשוט אגיד מה היה-

גיליתי ש:

המורה (מהרשימה בצד שמאל) ואני כבר לא שייכים לאותה יחידה צבאית (במיל').

הוא עדיין סטודנט (לוקחת על זה את הקרדיט).

עוד כמה פרטים עליו, לא רלוונטים בעליל.

למה גיליתי את זה? כי בדקתי את זה.

למה בדקתי את זה? כי הייתה לי ההזמדנות + נוסטלגיה שהתעוררה בעקבות יעד הטיסה הבא שלי (הוא דובר שפת המקום).

נוסטלגיה לגמרי? זה מאחורי אבל תמיד איתי באיזשהו מקום.

ולאיזה מסקנות הגענו? או! יופי של שאלה.

בעודי חושבת על העניין היה קטע ב"אלופה" שמאוד הזכיר לי את מערכת היחסים הזוועתית המדוברת (כן.. אני רואה את זה.. בושה, אני יודעת.. אבל זה מצחיק אותי!): קארין רצתה לזרוק את ג'וש כי היא ידעה שהוא רע בשבילה אבל פשוט לא הייתה מסוגלת. ככה בדיוק אני הייתי.. קרוב לשנתיים.

האם זה מוזר שמצד אחד גיליתי שהוא עדיין סטודנט (בזכותי הוא התחיל ללמוד שוב) וממש שמחתי שהוא מתמיד, ומצד שני קצת קיוויתי שהוא יכשל וישאר עם כל הפוטנציאל הלא ממומש שלו, ולא יעשה שום דבר ראוי עם חייו ?

האם אני רעה או נורמלית?

ולמה אני כותבת את הדברים האלה במקום להתחיל את העבודה שיש לי להגיש למחר?

באמת שאלות טובות...