תמיד בקיץ יש מבול של כתבות על הורים מסכנים שלא יכולים לממן את החופש של הילדים- קייטנות, חופש מהעבודה וכו' וכו'.

כל הכתבות האלה מצטרפות (לדעתי) לכל שאר הכתבות בהן הורים מתלוננים על הבעיה הנוראית הזו שהם צריכים!! (השם ישמור!)  לבלות זמן עם ילדיהם, ואיך זה שזה לא תמיד כל כך קל וכו' וכו'..

שני סוגי הכתבות הנ"ל מציק ומעצבן אותי, ולעיתים, אף מחליא.

אני אמנם יודעת שלכל אחד הזכות להיות הורה, אבל מאוד הייתי רוצה שתהיה איזו דרך לפקח על ההורים. באמת ובתמים אני מאמינה שחינוך יותר טוב יביא להרבה דברים יותר טובים עבור המדינה הקטנה שלנו והעולם כולו (מוהאהאה). אני גם חושבת שאם אנשים ישכילו ויקראו את הספרים המתאימים הם יהיו הורים טובים יותר. אין לי שמץ של ספק שמעטים האנשים שנולדו להיות הורים בצורה טבעית. אך מכיוון שאי אפשר לשים על כל רחם חגורת צניעות אני חושבת שאולי כדאי ללמד את זה בבי"ס. ממש כמו בסדרות האמריקאיות שנותנים לתיכוניסטים לשמור על בובת תינוק. בנוסף לאספקט החינוכי אני חושבת שכדאי גם להדגיש כי ילד הוא נטל כלכלי עצום שאין לזלזל בו, וכדאי לחשוב פעמיים לפני שמביאים אותו לעולם. זה אולי נשמע קר נורא, אבל צריך לשבת ולעשות את החשבון הכלכלי (הכל בהערכה כמובן)- האם הזוג (או אמא/אבא חד הורי) יכולים לשאת את הנטל הכלכלי הזה. ואם אי אפשר כרגע- אולי בשנה הבאה, או עוד שנתיים זה כן יתאפשר. ואם אפשר- כמה אפשר לכלכל לעומת כמה שאנו רוצים? האם אנחנו יכולים באמת לתמוך כלכלית בצורה שתספק אותנו ב-4 ילדים? אולי עדיף להסתפק ב-3?

אני חושבת שכמו פשרות אחרות שיש לעשות בחיים זו גם אחת מהן.

אני גם לא חושבת שצריך להאשים את המדינה בזה שהחופש הוא של חודשיים ובחוסר סבסוד של קייטנות. עדיף שישקיעו בחינוך בזמנים שכן אמורים ללמוד בהם.

וכן, אני יודעת שהמדינה אמורה לעודד ילודה, ובכל זאת.

בקשר לעובדה המצערת שיש להשקיע זמן בילדים- פה באמת שאין לי סבלנות רבה. אם אתה בתור הורה לא מוכן להשקיע בילדך, אל תעשה אותו מלכתחילה! אז תגידו שלא תמיד בא לי לעשות את זה עכשיו- אז אני אומר לכם- חבל! ברגע שבחרתם להיות הורים בחרתם במודע לשים את צרכיו של ילדכם לפני אלה שלכם- אז לא בא לכם.. חבל! מה גם שאני מאמינה כי חינוך נכון יכול להקל גם במקרים כאלה. חינוך יגרום לילד להיות טיפה יותר עצמאי (או טיפה פחות, תלוי בילד ) ויתן לו את הכלים גם לשחק לבד, או עם אח או חבר. ככה שבמקרה ואין לכם משהו חשוב לעשות בבית (שזה תירוץ לגיטימי למה לא לשחק עם הילד) וסתם בא לכם לנוח- אם תלמדו את הילד שלכם להתחשב גם באחרים- יש מצב שהוא יסכים לתת לכם לתפוס תנומה קלה של חצי שעה ורק אז יחזור לנדנד.

כל האמור לעיל מתייחס בעיקר לילדים קטנים ויחסית עצמאיים, נגיד בערך החל מגיל 3 ועד גיל 10 בערך. אני מאמינה שעם ילדים יותר גדולים יותר קל והיכולת שלהם להעסיק את עצמם יותר טובה.

גילוי נאות:

מעולם לא הייתי בקייטנה. אחיי הגדולים כן היו- וכשאני הייתי קטנה הם עשו עלי בייביסיטר כשההורים עבדו, לפעמים ביחד, לפעמים בתורות.

אבא שלי היה עצמאי, אז לא תגידו שלקחת חופש בשבילו היה קל.

והיינו רחוקים מלשחות בכסף, שחינו רק בבריכה .

ונא לא להתחיל עם "לכל אחד יש זכות להיות הורה" - לכל אחד יש גם את הזכות לטוס לירח (או לחו"ל, קצת יותר ריאלי), אבל לא כולם יכולים להרשות לעצמם. אפליה ע"פ נתונים כלכליים? יכול להיות. יש כאן בעיה.