לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


"החיים האמיתיים"- Here i come !!!

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2004    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2004

ציפיות, אכזבות, מסקנות וחברים טובים


 

ושוב אני מגיעה לאותה מסקנה.

המורה לא טוב לי.

אבל הפעם אני מגיעה למסקנה רחוקה יותר.

גם בתור חבר טוב אתה לא מספיק.

למה אתה שואל?

כי אני מצפה מחברים שלי שיהיו שם בשבילי כשאני צריכה אותם. כי בשביל זה יש חברים. ואחרי השבועיים האחרונים אני יודעת בדיוק מי החברים שלי (אוהבת אותכם!!!). הבעיה איתך שאני לא רואה איך אתה מסוגל להיות שם בשבילי. נכון שבנאדם צריך לחשוב גם על עצמו ולא כל הזמן על אחרים אחרת הוא מאבד משהו. אבל העניין באהבה. לא רק באהבה סוג זוגיות, אלא אפלטונית בין חברים, שאתה צריך להיות מוכן לתת גם על חשבון נוחות אישית. נכון שזה מתנגש קצת עם ה"לחשוב על עצמי". אבל בנאדם צריך "לבחור את הקרבות שלו", לדעת מתי האי נוחות האישית "שווה" את זה. האם ההתעקשות על ה"לא לעזור כי זה לא מתאים לי" שווה את זה? או שהשאושר שתגרום לאחר הוא מה שקובע?

 

איך אתה יכול להיות חבר שלי אם אתה שוב מסנן? שוב חוסם? ואפילו לא טורח להגיד לי?

וכמובן שאתה משקר.. אני לא רואה שום מערכת יחסים (זוגית או אפלטונית) שעובדת על שקרים. ואתה, הבנאדם שהכי מאמין באמת.. משקר לי. מה זה אומר? בשביל מה זה טוב? זה אומר שזה צבוע מצידך. למה זה טוב? אני לא יודעת. מה אתה מפחד? לפגוע בי?? חה! אל תצחיק אותי.

 

יודעת שחסמת אותי אתמול. והרגשתי רע עם זה כפי שכבר כתבתי. אבל אתה יודע מה? יצאתי מזה!

כן!

יודע למה?

כי עכשיו, שלא כמו בפעם הקודמת אני יודעת שאחיה גם בלעדיך. ואפילו אחיה טוב. כמו פעם.

לא שמוותרת על מה שהיה לנו. שמחה שהיה.

 

אתמול חברה כתבה לי שהיא קראה בספר שהאנשים שהכי לא מתאימים לנו הם הברכות שלנו. כי בזכותם אנחנו לומדים על עצמנו ומתפתחים. ועד שלא נלמד את השיעור הם ימשיכו לבוא. אז אתה ברכה ואני למדתי את הלקח. ככה אתייחס לזה מעכשיו.

אתמול דפדפתי במחברת שכתבתי לך בטיול. אני מרגישה כאילו זו "אני" אחרת. כל כך התבגרתי בשבועיים האלה. אתה בכלל לא מאמין... והכל בזכותך. אבסורדי אולי. אבל נכון. לכן תמיד תהיה לך פינה בליבי.

אני עדיין רוצה לשבת ולדבר איתך.

צריכה לסיים את זה יפה.

או שלא לסיים? הייתי מעדיפה לא לסיים. אבל אתה לא מותיר לי הרבה ברירה.

 

אני הולכת לעשות בשבילך עכשיו משהו נחמד. משהו שיעזור לך בעתיד. סתם לידיעתך (לא שאתה קורא אבל מילא).

מה? אם תרצה לדעת אתה מוזמן לשאול.

אבל את המעשה הטוב היומי אני הולכת לעשות.

לא כי אני צריכה להוכיח לעצמי שאני יותר טובה ממך.

פשוט כי ככה אני. מוכנה לתת ללא תמורה לאנשים שאוהבת. וכן, תמיד אוהב אותך.

נכתב על ידי סוכריות , 19/7/2004 10:38   בקטגוריות אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  סוכריות

בת: 41

תמונה




17,093
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוכריות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוכריות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)