לעוזרת שלנו קוראים אליזבת.

אך כמו כל עוזרת טיפוסית מגיע השלב בו הן מתחילות להגיע- יום כן, יום לא, יום למה לא. במקרה שלנו זה שבוע כן שבוע לא אמנם אבל אותו עקרון.

זהבדר"כ תחילת הסוף. לפני שהן עוזבות את הארץ או מחליטות שפשוט נמאס להן לעבוד (לגיטימי, אין פה ביקורת!). לכל מי שיתחיל להרצות לי על העסקת עובדים זרים- אין לנו שום דבר נגד ישראלים ואפילו פנינו ללשכת התעסוקה בבקשה לעוזרת. מוכנים לשלם לה ביטוח לאומי והכל, רק אף אחת לא רוצה לעבוד..

נחזור לסיפורנו-

אני קמה לי בשעות הבוקר המאוחרות. תוהה איך זה שלא העירו אותי עד עכשיו (כן.. גם את החדר שלי צריך לנקות..וזו הסיבה שבגללה לא נפגשתי עם מירית הבוקר- עמך הסליחה). יוצאת מחדרי הקט ופונה לכיוון מקור מים המכונה גם כיור (ע"ע לשטוף פנים/שיניים וכו') בעודי רואה את אימי מטיילת לה ברחבי הבית מלווה בסמרטוט ושאר חומרי נקיון. היא עושה בינינו הכרה- בוקר טוב גוזלי! (הכוונה אלי..) אני עליזה ב'... כמובן שמיד הבנתי את מהות ההברזה של אליזבת ובתור בת טובה ואוהבת תרמתי גם למאמץ המלחמתי נגד האבק וחבריו.

הגעתי למסקנה שעוזרת שלא מגיעה, לא משנה למה, אם הודיעה קודם או לא, מסכנת את מקום עבודתה. לא כי כל כך קל למצוא עוזרת חליפית, אלא כי אז נאלץ בעל הבית לנקות במקומה ואז הוא מגלה בדיוק מה היא מנקה ומה לא. במיוחד בבית עם אמא פולניה (לא בדיוק אבל אין לי כח להסביר את יחסי הכוחותעל חלקי הארצות השונות, במהלך מלחמת העולם השניה). ברור לכם שאמי כעוסה עד מאוד על רמת ההתבטלות הגדולה של עליזה א' ולא ממש חפצה בשירותיה בעתיד. כמובן שכל זה לא תקף לעוזרת חרוצה במיוחד. כן, היו לנו כאלה. אבל בעקבות נתניהו הן גורשו מהארץ... אבל זה שמייבאים עכשיו עובדים זרים לחקלאות/בנייה זה בסדר.... נו נו.