שלום!

חדי האבחנה שבכם יצליחו לזהות את השינוי הקל בעיצוב הבלוג- תמונת הכותרת!

התמונה הנוכחית מסמלת את התקופה שבין סוף שנה אחת ותחילתה של השנה הבאה - משמע- חופש!!!

אז הסמסטר נגמר, ואיתו גם השנה, המבחנים, העבודות, התרגילים ושאר ירקות וכעת כל מה שנשאר זה למלא מצברים לקראת השנה הבאה והאחרונה לתואר זה.

אז עכשיו אחרי ששמחנו (יש לנו עכשיו כמה חודשים לשמוח..), אספר את שלשמו התכנסנו כאן היום:

באופן כללי אני די שונאת בליינד-דייט. זה מצליח לעיתים רחוקות ואני אף פעם לא מרגישה בנח. מה לעשות, אצלי אין אהבה ממבט ראשון ואני מעדיפה להכיר את האדם שמולי לפני שמתפתח איתו קשר מהסוג הפחות אפלטוני.

אבל הבחור הנ"ל הגיע עם המלצות... ומה כבר יש לי להפסיד? זה בדר"כ ערב של שיחה חביבה שבסופו של יום כל אחד הולך לדרכו.

אז דברנו קצת לפני, ובאמת בחור מאוד נחמד- ועל פניו באמת נראה שמתאים לי. אני מניחה שגם אני במקום הממליצים הייתי ממליצה עליו בשבילי.

רק שטלפון לחוד ופגישה לחוד.

זה לא שהיה רע.. וברור שהוא היה בעניין....מחכה "לרגע המתאים" בכדי לנסות ולבצע את זממו...

רק שגם היה די ברור שאני לא. ז"א לי היה ברור... לא נראה לי שהוא הבין את זה כל כך מהר, אבל מילא.

למה לא? לא יכולה להסביר. זה מוזר לי כל העניין הזה ונראה לי קצת לא טבעי.

אולי אם היינו נפגשים בנסיבות אחרות דברים היו קורים אחרת.

עכשיו החלק המשעשע-

אני כמובן לא התכוונתי לחזור אל הבחור,

אבל הוא חשב שמן הראוי להתקשר ולהגיד לי שזה לא ילך לשום מקום.

וואלה? חושב?! לא יכול להיות.

למה פשוט לא להתקשר?

כבר חשבתי שהוא רוצה להפגש שוב ולא ידעתי מה לגיד (אני לא אוהבת להגיד "לא".. גורם לי להרגיש רע).