יש לי נטיה מעצבנת (זו תהיה מילה חוזרת בפוסט הזה, ראו הוזהרתם) לבכות כשאני עצבנית, ועוד יותר כשאני רותחת מזעם.

נכון שזה לא קורה לעיתים קרובות, אבל כשזה קורה זה עוד יותר מעצבן אותי שאני לא מצליחה לשלוט בעצמי וגם מתחילה לבכות תוך נסיונות התנצחות (כי בדר"כ מתעצבנים בזמן ויכוח) בין גמגום בכי אחד לשני.

לא משנה כרגע מה הנסיבות שהביאו אותי לכתיבת פוסט זה, אבל הפרטים היבשים הם שאני כל כך כועסת ומעוצבנת שרק עכשיו הצלחתי לסגור סופית את הברז שנפתח לפני למעלה משעה וחצי.

עוד בעיה היא שאני שונאת לבכות. העיניים שלי נהיות אדומות, ואחריהן כל הפרצוף שלי, מתחיל לכאוב לי הראש ולסיום כמה שעות לאחר מכן גם מתנפחות לי העיניים ובראשן העפעפיים.

בעיה בלתי צפויה בדרך- בזמן בו צעדתי מעוצבנת לביתי (לאחר עזיבת אירוע כלשהו מבעוד מועד), פגשתי בדרכי את אמה ואחותה של אחת החברות הכי טובות שלי, די נפנפתי אותה ובקושי אמרתי שלום- פשוט כי ברגע שמדברים אלי אני שוב פורצת בבכי, אז נופפתי לה לשלום (היא הייתה באוטו ואחותה יצאה לקראתי והציעה לי טרמפ הבית, לו סרבתי כמובן כי כל המטרה הייתה ההליכה). זה אחרי שחזרתי שלשום מחו"ל והבטחתי לה סיפורים, ביקור, תמונות וכד', גם ובאופן כללי יש לנו קשר מצוין ואנחנו מדברות הרבה ככה שהיא בטח לא צפתה לכזה נפנוף.

אני רק מקווה שהאחות הבחינה שאני קצת מעורערת בנפשי (השתמשתי בטריק משקפי השמש כדי שלא יראו) וכל זה יגמר בשיחת טלפון מהחברה שתשאל מה קרה (וגם לה אני לא אספר, כי אין לי חשק).

למישהו יש רעיון איך לסגור לי את הברז במקרים כאלה??? זה כבר שנים ככה (מאז שיש לי דעה משל עצמי) ואני לא מצליחה להפטר מזה!!

נ.ב

דוד שלי חמור