איזה יום היום? אההה שני, נכון?

הימים האחרונים פשוט טסו להם, הבעיה היא שאני קצת נגררתי מאחור. התוצאה של כל זה היא כאב ראש מעצבן שפוקד אותי ברגעים אלו ממש. טוב.. אולי זה גם קשור לזה שאבא שלי הכניס לי מרפק לסנטר... לא, אל תדאגו, אני לא ילדה מוכה! אני פשוט הסתובבתי אחורה כדי להביא משהו מהמושב האחורי, והוא הסתובב כדי לצאת ברוורס.. כתוצאה מרכיב הX (אני) ורכיב הY (המרפק של אבא) של וקטור הכח- נוצרה חבטה אדירה בסנטר שלי. לאלה מכם שלא מבינים פיזיקה- אאוץ' גדול. ולאלה מכם שקצת קוראים פה- אתם מבינים שהפיזיקה גורמת לי לחרדות קשות.. :) כמובן שעקב כאב הראש שבא עלינו לטובה (לא ממש..) אין לי ממש כח לשבת עכשיו ולהכין שיעורים.. למרות שדווקא דיי הבנתי את החומר מהשיעור של אתמול על קבלים וקיבולת. השאלה היא רק כמה קיבולת לפיזיקה יש לי במח... כרגע היא נראית לי קצת מוגבלת.

עדכון של הרגע האחרון- נתקעתי עם הזרת של הרגל בכסא.. הלכה חצי ציפורן. עוד אאוץ' לאוסף.

כן, אני מוכשרת. זה דבר ידוע.

אז הסופ"ש עבר עלי קצת בדד (הפיזיקה לא נחשבת חברה!). שזה דווקא היה טוב. קצת מנוחה לגוף ולנפש. למרות העייפות המצטברת מצב רוחי השתפר קצת. אני כבר מסוגלת לשמוע את "מי אוהב אותך יותר ממני" (ארקדי דוכין). כבר לא משנה לזה את המילים לגרסה האישית שלי-

מי אוהבת אותך יותר ממני

מי מצחיק אותך שאתה עצוב

עד מתי תהיה שלי

ולמה אתה שותק...

נצחתי את הקרב הזה

פעם שאלתי אם אהבה מספיקה לקשר. אתמול חשבתי על זה והגעתי מזה לניתוח שלם על העתיד שלי. בגלל כמה שאני אוהבת ואהבתי אותו, הגעתי למסקנה שעם המורה, זה לא מספיק. איתו אני חושבת על העתיד. לא רק כי זו הייתה האהבה הראשונה שלי אלא גם בגלל הפרש הגילאים. אני לא צריכה לחשוב על העתיד- חתונה/ילדים שברור לי שהוא הגיוני ומסתדר עם פחות או יותר מה שאני רוצה מעצמי. אבל כשאני חושבת על העתיד שהיה יכול להיות לי איתו- הוא קשה יותר ורחוק יותר ממה שהייתי רוצה לעצמי. מה שכן. אהבתי (ואוהבת עוד) אותו מספיק בשביל להגיד שהעתיד הקשה הזה איתו שווה את ההשקעה. לא שאני חס וחלילה יכולה לראות את עצמי בתור אישה נשואה+, אבל אי אפשר לחמוק מהעובדה שאני רוצה גם את הצד הזה בחיי- עוד כמה שנים טובות.

עכשיו שאני רואה את זה כתוב זה נשמע לי כמו תירוץ עלוב ומפונק. הרי ברור לי שהייתי מוותרת על נוחיות למענו. מה שכן, אני לא יודעת על כמה הוא מוכן לוותר למעני. זה מה שבעצם מסתתר פה. לא שבקשתי שיוותר. אבל קשר זה פשרה. או שלא מתפשרים או שכל אחד מתפשר קצת. אבל צריך להיות איזה איזון.

בקשר בינינו לא היה איזון וידעתי את זה.

למה המשכתי? בגלל האהבה.............

אני כותבת את השורות האלה וזה פחות מציק לי מניתוחים דומים שעשיתי בעבר.

עוד נצחון קטן בקרב.

עכשיו רק נשאר לראות מי ינצח במלחמה.