החיים הם דבר אכזרי וכמו שתמיד אומרים- המציאות עולה על כל דמיון.

לפני 5 שנים קטעו לסבא שלי, היום בן 84, את שתי הרגליים קצת מתחת לברכיים. למה? כי הוא חולה סכרת והיו לו פצעים ברגליים שלא החלימו, אז מחשש מהנמק שהתפתח שם נאלצו לקטוע את רגליו.

בערך שנתיים לפני כן הוא חטף את השבץ הראשון שלו. שימו לב למילה ראשון- כן, בדיוק.. היו שניים. אז כתוצאה מזה יד שמאל שלו לא ממש מתפקדת ויד ימין די רועדת.

בנוסף לכך יש לו בעיות לב מהסכרת ובגלל כל הכדורים שהוא לוקח- לפני 3 שנים גם הייתה לו אי ספיקת כליות.

למרות כל הנכות הפיזית, שכלית מצבו מצויין.

ב-5 השנים האחרונות הוא הספיק לראות חתונות של 3 מנכדיו (יש רק 5), בר מצווה של עוד אחד מהם, נולדו לו שתי נינות, נכדה אחת שלו סיימה צבא ומתחילה ללמוד (אני..) ועוד אחד סיים את לימודיו והוא מהנדס (אחי). הספק מרשים לא הייתם אומרים?

לפני כשבועיים בערך הוא הרגיש משהו בפה, מתחת לשיניים התותבות. הם חשבו שזה רק פצע. למרות שאצל חולי סכרת אין דבר כזה "רק" פצע.. אבל האחות שבדקה אותו לא מצאה שום דבר מיוחד. זה לא עבר וביום שישי הגיע אליו רופא. כבר באותו יום הוא אושפז.

התוצאות הגיעו היום-

יש לו סרטן.

אי אפשר לנתח אותו בגלל הסכרת (למי מכם שלא מבין כל כך, בסכרת יש בעיה של קרישה ופצעים אינם מחלימים). אי אפשר להעביר אותו טיפולים כימותרפים כי הכליות שלו גם ככה לא מתפקדות כמו שצריך ולנייד אותו 3 פעמים בשבוע לדיאליזה זה כמעט בלתי אפשרי. אז ינסו הקרנות... למזלנו (??) בגלל שהוא מבוגר הגידול לא מתפשט מהר (כי קצב חלוקת התאים בגוף הוא מאוד איטי), אבל הוא כבר הספיק לעכל לו חלק מעצמות הגולגולת ולעלות לכיוון ארובות האף. הוא, דרך אגב, לא הרגיש מזה כלום. רק הפריעה לו הבלוטה מתחת לשיניים התותבות.

עכשיו תגידו לי אתם-

לא אכזריות בלתי נסבלת???

ובקשר אלי-

לא ישנתי בלילה. לא יודעת למה.

אני מצוננת נורא.

ועכשיו נפל עלי מצברוח כזה מגעיל... אני כל כך מתגעגעת אליו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איך אני יכולה בלעדיו בכלל??????????

כל כך רע לי עכשיו....