רגעים קטנים שתמיד משמחים אותי הם כשאני שומעת בפעם הראשונה שירים מאוסף השירים הפרטי שלי מתנגנים בפומבי. שירים כאלה נידחים שאין יותר מדי אנשים שמכירים אותם.

המקרה הראשון שאני זוכרת ממש טוב היה בתיכון- אז עוד נהגתי להקשיב ל-MTV די הרבה (להקשיב, לא לראות). אני זוכרת שעסקתי בפעילות מאומצת מאוד, מסוג משחק מחשב כלשהו, כשהתחלתי לשיר עם השיר שהתנגן ברקע- in the end של linkin park. לכאורה אין פה שום בעיה, אלא שזו הייתה השמעת הבכורה של הקליפ בערוץ. לקח לי כמה שניות להזכר שזהו כלל לא המחשב שמנגן אלא הטלויזיה! הו! איזו שמחה!

תחושה דומה נגרמה לי גם השבוע כששמעתי את:

1. בפרסומת של "כפיות" בערוץ 2 השיר ברקע הוא  David של Nellie Mckay. מכירים? אני מאוד אוהבת את הסגנון שלה, שירים קלילים שתמיד עושים כיף, ממליצה לנסות את  The Dog Song שלה.

2. קניון בו שמעתי פתאום את Who Knows של Marion Black שיר ג'אזי בלוזי שחור (שזה סגנון שבדר"כ אני ממש לא מתחברת אליו) וגם קצת שאנטי באנטי. מופיע בפסקול של Weeds (או "העשב של השכן" בעברית).

רגעים קטנים של אושר