או במקרה שלי, המפוזרת.

רוצה לצאת מהבית, מכניסה את הדברים לתיק (מפתחות וכו'), רוצה לשים את הכסף בארנק אבל.. אבל... אבל.... ארנק? איפה הארנק?!?!?!?!?!??!?!?!?!

רצה בבית כמו מטורפת, בודקת בכל תיק אפשרי, מגירה, מתחת לבלטות.

איפה הארנק???

מה היה לי בארנק? רישיון, כרטיס אשראי (כמה כבר הספיקו לקנות בשמי??), כמה גרושים, התעודת מילואים (כבר מריצה בראש את המשפט על איבודה ואת התיזוז למקשל"ר)- אההההההההההההההההה! איפה הארנק??? מה עושים?!?!

רק אתמול הוא היה לי בתיק. לא הוצאתי אותו משם.

ואני מאחרת!

לעזאזל החמישי!

וההורים נסעו לסופ"ש (יום נישואין שמח לכם הורי היקרים!).. איך אנהג בלי רישיון? כסף? אין לי כסף! אשאר תקועה בבית כל הסופ"ש??

ואני מאחרת...........

מה עושים????

מנסה לחשוב בהיגיון. אני הרי מכירה את עצמי, הוא נפל איפשהו. איפה? באוטו אולי? שלי? של אמא? איפה המפתחות של אמא?

לקחה אותם איתה.. למה לקחת את המפתחות שלך?? איפה הספייר?? לא מוצאת את הספייר!!!! כדאי שהוא נפל אצלי באוטו. הרי אתמול זרקתי את התיק אחורה כי נסעתי עם עדי (היה כיף!).

יוצאת בטיסה מהבית (מאחרת...). לוקחת את הדואר (מכתב מהאוניברסיטה וג'אנק), רצה לאוטו.

נשימה עמוקה

רואה אותו שוכב שם לתומו על המושב האחורי.....

אנחת רווחה מלווה בדפיקת הראש בקיר- מפגרת! את פשוט מפגרת!!!

הכל טוב. יש ארנק.

פותחת את המכתב מהאוניברסיטה- תעודת סטודנט. YAY!

מכניסה אותה בשמחה למקומה השמור בארנק.

ואפילו לא אחרתי :)