אז הנה אני בבית מנסה ללמוד למבחן, אחד מהבודדים שנשארו לי לתואר וכמובן שזה לא ממש הולך.

יאמר לטובתי שכבר סיימתי לעבור ולסכם (בכתב ידי לשם שינוי) את כל החומר כולל מעבר על שאלות החזרה. עכשיו אני עומדת מול רעיון ה"חזרה הנוספת" ולמען האמת זה לא מרגש אותי במיוחד. ממש לא עושה חשק... וזה למרות שהקורס היה בסופו של דבר יותר מעניין ממה שחשבתי שהוא הולך להיות. אבל בכל זאת לא מספיק מרגש בשביל לעבור על החומר שוב.

כמובן שבסופו של דבר זה בדיוק מה שאני אעשה אבל כרגע אני אדחה את הקץ בכדי לעדכן קצת על מצבי הכללי.

התנגשות מוצלחת במיוחד יש לי בין העבודה ללימודים בזמן האחרון. מה זה אומר? בעיקר שהעבודה עוזרת לי ללמוד חומר לקורס עם מתרגל נוראי. זה עוד אף פעם לא קרה וכנראה לא יקרה שוב.. אבל בנתיים זה נחמד לי כי זה גם חוסך את זמן החזרה למבחן בעצם- ואפילו משלמים לי על זה!

אם כבר בעבודה עסקינן אז אני מצפה לקבל חוזה בסוף השבוע, כזה ש"גדולים" מקבלים. עם שכר גלובל לא רע, ביטוח מנהלים וכל שאר הטררם. בואו רק נקווה שזו גם הכוונה של הבוס והוא לא יחליט לפטר אותי במקום...

ובגזרת האופניים, או יותר נכון הבחור שלא יודע לרכב עליהם, הכל נראה טוב.

זה אומר כנראה שאני צריכה למצוא לו כינוי כדי שאוכל להתייחס אליו בבלוג, המ.. "הבחור" נראה לי פתרון מתאים נכון לעכשיו.

מה יש לי לספר? הוא חמוד (בנים להרגע, אני יודעת שאתם שונאים שאומרים לכם שאתם חמודים- אבל מה לעשות, זה חשוב שתהיו גם כאלה!) וצ'יזי להפליא, מה שלעיתים מתנגש עם הציניות הנשפכת שלי. אבל עמוק בפנים זה עדיין כיף לשמוע. הוא מחמיא ללא הפסקה, אבל במקומות הנכונים ככה שאין זילות במחמאות (וזה חשוב!). אני לעומת זאת לא מהטיפוסים האלה והוא מקבל אותי ככה כמו שאני.. מה לעשות שלוקח לי הרבה זמן להפתח, ואצלו הספר כל כך פתוח שכבר מלקרוא את העמוד הראשון אני יודעת מה הסוף . חוץ מזה הוא גורם לי להרגיש פשוט טוב. טוב עם עצמי וטוב איתו.

המשך יבוא...