השבוע נצלנו את יום החופש הקולקטיבי (בערך) ונסענו לצימר.

בגדול (וגם בבינוני עד קטן) היה מצוין!

אבל הנה כמה דברים שבעלי צימרים צריכים לקחת בחשבון:

1. אם יש מטבחון (והיה) אז היה יכול להועיל אם הייתה מגבת מטבח

2. אם אתם אומרים שארוחת הבוקר היא בין 9 ל-9:30 אז כדאי שתעמדו בזמנים ולא תגיעו ב-10:20.. למה? למשל כי קמתי יותר מוקדם בשביל זה והרעיון הכללי הוא עדיין חופש.. לא רוצה לקום מוקדם.

אז את השעון המעורר כיוונו ל-08:30. לכאורה- שעה לא רעה.

רק חבל שהבחור העיר אותי כבר ברבע לשבע... כן, כמעט וחנקתי אותו.. והוא עוד בקש להתכרבל!!

הסברתי לו בקצרה שזה לא יפה מצידו ככה להעיר אותי בשעות נוראיות כאלה שהוא יודע שכבר חודש וחצי (ועוד חודש וחצי לפחות) אני קמה כל יום ב-6 בבוקר.. הוא הבין. בקש סליחה- ואני כמובן לא הצלחתי לחזור לישון.

אז התכרבלנו.....

אבל שמרתי על זכות הדגדוג- כי אם הוא מציק לי אז גם לי מותר!

התכנון היה לעשות מסלול הליכה באזור אבל מה לעשות שדווקא לכבוד הבחירות מישהו החליט לפתוח את הברז.. אז במקום נסענו למוזיאון המרציפן בכפר תבור. היה נחמד מאוד, אם כי כבר הייתי במוזיאון מרציפן מרשים ממנו בחו"ל, לפחות מבחינת התצוגה.

אני יודעת שזו הולכת להיות הצהרה קצת אמיצה אבל אגיד אותה בכל זאת-

נראה לי שהבחור הנ"ל הוא "ה"בחור בשבילי.

נראה לי שלא יהיה אחר.

אז אמנם אני לא יודעת מה יהיה בעתיד- אבל למען התיעוד אני כותבת את זה.

ובנושא אחר לגמרי-

בעקבות הפרויקט הנוכחי בעבודה כמעט כל יום אני "מבלה" כ-3 שעות בתחבורה הציבורית בחרבי ארצנו (טוב לא ממש רחבי ארצנו- ירושלים או ב"ש).

הצד השלילי פה הוא די ברור, אבל אני מעדיפה להסתכל על הצד החיובי.

מאז תחילת מסעותי בארץ (תחילת ינואר, פחות שבוע חופש, פחות הימים שהם היה לי טרמפ לכיוון אחד או יותר) הספקתי לקרוא 4 ספרים. איזה כיף!

ואלו הם הספרים-

1. "האלים משתוללים"

2. "כתוב במניפה"

3. "פומפיי"

4. "חיי פיי"

מכולם נהנתי. הייתי מדרגת אותם כך (מהטוב ביותר לטוב פחות):

1. חיי פיי

2. כתוב במניפה

3. פומפיי

4. האלים משתוללים

והספר הבא- סוף סוף אעשה זאת ואסיים לקורא את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה". את המבוא לספר הזה כבר קראתי לפחות 5 פעמים. את הפרקים הראושנים 3 ופעם אחת המשכתי עד הקטע שההוא עם השם המלא ב-b (לא זוכרת בדיוק את שמו כרגע) גונב את ספינת החלל. זה רק יהיה קצת כבד לסחוב את הספר הענק הזה (כל הסדרה בכריכה קשה אחת).

לפעמים אני מעדיפה להשתמש בתחבורה הציבורית במקום לנסוע בטרמפים רק בשביל הקריאה. אני יודעת שכשהמסעות יסתיימו שוב לא יהיה לי זמן לקרוא... אבל לפחות יהיה לי זמן לעשות את כל מה שאני לא מספיקה לעשות עכשיו.

בכל מקרה- נחמד לקרוא, במיוחד כשהנסיעה שקטה.

לילה טוב 

לא, לא תהיה כאן ביקורת על הסרט עם אשטון קוצ'ר אלא על סיפור הסרט שהיה לי פה עכשיו.

כפי שכבר הצהרתי פה בעבר אני פחדנית לא קטנה, ואחד הדברים הכי גרועים בעיני (אחרי מחטים) הם ג'וקים.

אותם יצורים קטנים (יחסית אלינו, גדולים מדי לטעמי בכל אופן) שלא ברור למה לא הושמדו במהלך האבולוציה (טוב כן ברור אבל a girl can dream..). החרקים היחידים שאין לי בעיה למעוך הם הנמלים. אותן עובדות מסורות שלאחרונה נראות לעיתים קרובות מדי על שולחן העבודה שלי (לא זה שעל המסך). יש ביכולתי לבצע את זממי גם ביתושות.

אז אם אתם שואלים אותי מה הבעיה היחידה בזה שאני לבד בבית - אין מי שיהרוג לי את הג'וקים. אני צווחת אאאאבבאאאאאאאאא- אין קול ואין עונה (למרות שאני תוהה אם לא שמעו את זה עד אנגליה..). בעודי נכנסת לחדר האמבטיה נופלות עיני על פרפר ע-צ-ו-ם ושחור (כזה שבקלילות במבט ראשון יכול להראות כתיקן אמריקאי מצוי- החומים הגדולים). בזריזות אני מבצעת את תרגיל ההתחמקות הידיע- אחורה פנה, קדימה צעד! ובורחת לסלון בתקווה שעד שאשוב הוא כבר יתפרפר לו משם. כעבור שעה לערך אני צועדת חזרה לכיוון חדרי (שנמצא מול האמבטיה) ומי אני רואה במסדרון שומר על שתי הדלתות? נכון נחשתם! הפרפר המכוער!

אובדת עצות- לא אמבטיה ולא חדר, מה אעשה?? החלטתי להיות אמיצה ולצאת לקרב כשבידי העיתון של שבת+ראשון מגולגלים בתוך השקית המטופשת הזו בה מגיע העיתון כל בוקר=חתיכת משקל. במיומנות רבה זרקתי את העיתון בזריקת סבתא (כדי שיצבור תאוצה בנפילה מלמעלה ושלא רק יעיף את הפרפר)- לתדהמתי אני רואה שתי דמויות שחורות רצות לכל עבר ונעצרות.

יש 2?????????????????????????????????????????

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאבבבבבבבבבבבבבבבבבבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אחרי 5 דקות של רעידות ועיוותים חזרתי למערכה בשנית. הרמתי את העיתון ובהתחלה זרקתי אותו על הקטן מבין השניים. נראה לי שזה עבד. פניתי לבצע בשני טיפול זהה. הבאתי את היאה (כזה עם מוט שמחובר אליו ככה שלא הייתי צרכיה להתקרב יותר מדי). מנסה להעלות את הראשון... והוא זז!! אההההההההה ברחתי מיד לכיוון הסלון. באותו זמן כבר נהיה לי ממש קר (עור ברווז במשך רבע שעה בערך יקרר לכם את התחת...). הפעם אחרי שזרקתי על הקטן עוד פעמיים את העיתון והוא המשיך לחמוק ממני פניתי לאסטרטגיית המגב. תוך כדי רעד גדול הצמדתי את הממזר לקיר, עד שראיתי את נשמתו פורחת לה באוויר. העלתי אותו ואת חברו ליאה ומיד לפח שאותו אטמתי טוב ומיד הלכתי לזרוק לפח הגדול שבחוץ.

i live to tell

אז קודם כל אסביר מדוע שכחתי את מה ששכחתי (אבוי לי!).

מכירים את זה שבתקופת המבחנים אין לכם מושג איזה יום היום ובטח שלא מה התאריך? הימים נקבעים ע"פ- עוד 3 ימים מבחן ב-X ו-5 ימים אח"כ מבחן ב-Y וכו'..לא משנה אם יום קודש או חול, בוקר או לילה- אתם לומדים. אז נכון נגמרו מועדי א', אבל עכשיו יש ב'! וליתר הדיוק- עכשיו יש פיזיקה! ואני נחושה בדעתי הפעם (עוד יותר מבפעם הראשונה) לעבור את המבחן הזה ויהיה מה!

מה שאומר שאני לומדת מבוקר עד לילה ( 9:30 בבוקר עד 11:30 בלילה) עם חברות במקומות שונים ומשונים.

מכאן נובע כמובן שאין לי מושג מה התאריך היום או איזה יום היום.. גיליתי את זה כשחזרתי הביתה והחלטתי לדפדף בעיתון- "זמנים מודרנים"? יום רביעי  כנראה. נו טוב.

מתיישבת לדרוש בשלום מחשבי היקר.

פותחת מיילים... לא שמה לב יותר מדי לפרטים הקטנים כמו תאריך ושעה בה הם נשלחו הרי שברור שאת כולם קבלתי היום..

ואז פתאום בעוד אני קוראת באחד הבלוגים אני רואה בסופו את המספר 03/08/2005.

בודקת מהר האם הפוסט נושא תאריך זה כי השעה כבר אחרי 12 בלילה אך לדאבוני מגלה שהשלושה באוגוסט כבר לא יהיה השנה.. מיד תפסתי את הקיר הקרוב והתחלתי לחבוט בו את ראשי.

לא אחת כי אם 2 מחברותי חוגגות ביום זה את יום הולדתן..וגם לא "סתם" חברות אלא חברות כבדות (10 שנים ביחד).

כולי מפודחת לגמרי.. לא מאמינה שזה קורה לי.. זה לא ששכחתי!! באמת!! פשוט לא הייתי מודעת לתאריך.........

את השיחות פחתתי ב- אני כל כך מצטערת!!!!!!! 100X ואח"כ התרפסתי ותרצתי את חוסר המושג לגבי התאריך. ברור שהן הבינו.. שאלו כמובן אם זו הפיזיקה אשמה. ברור!!! הפיזיקה אשמה בהכל!!! למזלי השעה עוד לא הייתה אפילו 12:15. התעשתתי בערך בזמן...

זה כל כך לא מתאים לי.. פשוט לא ידעתי איזה יום היום....................

אתם חושבים שהפונדו שוקולד שאני מתכננת יפצה על עוגמת הנפש?

פאדיחה!