דברים שצמחו עלי השבוע:

1. בלוטה גדולה על הראש עקב היתקלות כואבת עם אחד המתקנים בגן השעשועים. תנסו אתם לחפוף כשרבע מהראש שלכם הוא סימן כחול אחד גדול...אאוץ'!

2. אף אחד, מאוד אדום. יחי הסינוסיטיס!

דברים שאבא שלי לא אמור לעשות ביום שבת כשלי יש בוחן ללמוד אליו:

אבי, הפדלאה האולימפית, החליט להיות חרוץ ו: 1. לשאוב חצי מארונות הבית 2. לנקות את האקווריום, בעזרתי כמובן.

דברים שיכולים לקרות רק בפייסבוק:

נהג משאית אנגלי בן 50 שגר בהולנד will poke me.

דברים שרק אחותי יכולה לעשות:

להתקשר בשביל להסביר לי במשך רבע שעה למה היא לא צריכה שאני אעשה לה בייביסיטר ביום שני, וזה למרות שאני אומרת לה שאני לומדת.

דברים שאני עושה במקום ללמוד:

כותבת את הפוסט המטופש הזה.

אמנם העיניים לא ירוקות והשיער כלל לא שחור, ומטר ושישים וקצת אני כבר הרבה שנים- אבל עכשיו ההתחלה של השיר מתאימה!

חגיגות יום ההולדת התחילו למעשה אתמול. הלכתי עם בוטן (נציגת החברות מהלימודים) לחפש לי מתנה. זה אולי נשמע קצת מוזר וחסר את אלמנט ההפתעה, אבל זו בעיה לקנות למישהו משהו בנושא שלא רבים מבינים בו (הן לא, אני כן). וגם ככה היה לי ברור מה התקציב- כי זה תמיד אותו תקציב לכולן

אחרי שעשינו שופינג מטורף ובזבזנו ימבה כסף (גם היא..) עצרנו לאכול באחת המסעדות החביבות עלי ביותר, וזה אפילו לא היה רעיון שלי! איך חינכתי אותה טוב..

ערב החג היה גם הוא משעשע-

תולה מפציעה בדלת, הסנטר, קצה האף וקצת מהגבה שלה שרוטים וחבולים. אין ספק שהגנים המוצלחים שלנו עברו הלאה..

שאלנו אותה לפשר הפציעות, והיא סיפרה, די בעליזות, שהיא נפלה בגן מהטרמפולינה, קבלה מכה בסנטר וגם ירד לה קצת דם מהשיניים. בתום ההסבר המפורט על הנפילה היא פתאום הופכת להיות רצינית ואומרת "העיקר שהרגל בסדר!".

אנחנו: ""

העיקר שהרגל בסדר...?!

נו שוין. ילדים .

המשך יום ההולדת מתוכנן בעיקר להיות מסיבה היום בערב, בתקווה שיהיה מגניב. האוכל, המוזיקה וההפעלה החברתית יהיו ב-theme מסוים (שאני לא יכולה לגלות כרגע כיוון שישנם קוראים נאמנים פה שיהיו בה, והם עוד לא יודעים ).

חוץ מזה שעם קצת מזל- אולי יוחלף מחר האוטו.. נראה.

סוכות שמח ולמי שחולק איתי יומולדת- מזל טוב!!

יש לי נטיה מעצבנת (זו תהיה מילה חוזרת בפוסט הזה, ראו הוזהרתם) לבכות כשאני עצבנית, ועוד יותר כשאני רותחת מזעם.

נכון שזה לא קורה לעיתים קרובות, אבל כשזה קורה זה עוד יותר מעצבן אותי שאני לא מצליחה לשלוט בעצמי וגם מתחילה לבכות תוך נסיונות התנצחות (כי בדר"כ מתעצבנים בזמן ויכוח) בין גמגום בכי אחד לשני.

לא משנה כרגע מה הנסיבות שהביאו אותי לכתיבת פוסט זה, אבל הפרטים היבשים הם שאני כל כך כועסת ומעוצבנת שרק עכשיו הצלחתי לסגור סופית את הברז שנפתח לפני למעלה משעה וחצי.

עוד בעיה היא שאני שונאת לבכות. העיניים שלי נהיות אדומות, ואחריהן כל הפרצוף שלי, מתחיל לכאוב לי הראש ולסיום כמה שעות לאחר מכן גם מתנפחות לי העיניים ובראשן העפעפיים.

בעיה בלתי צפויה בדרך- בזמן בו צעדתי מעוצבנת לביתי (לאחר עזיבת אירוע כלשהו מבעוד מועד), פגשתי בדרכי את אמה ואחותה של אחת החברות הכי טובות שלי, די נפנפתי אותה ובקושי אמרתי שלום- פשוט כי ברגע שמדברים אלי אני שוב פורצת בבכי, אז נופפתי לה לשלום (היא הייתה באוטו ואחותה יצאה לקראתי והציעה לי טרמפ הבית, לו סרבתי כמובן כי כל המטרה הייתה ההליכה). זה אחרי שחזרתי שלשום מחו"ל והבטחתי לה סיפורים, ביקור, תמונות וכד', גם ובאופן כללי יש לנו קשר מצוין ואנחנו מדברות הרבה ככה שהיא בטח לא צפתה לכזה נפנוף.

אני רק מקווה שהאחות הבחינה שאני קצת מעורערת בנפשי (השתמשתי בטריק משקפי השמש כדי שלא יראו) וכל זה יגמר בשיחת טלפון מהחברה שתשאל מה קרה (וגם לה אני לא אספר, כי אין לי חשק).

למישהו יש רעיון איך לסגור לי את הברז במקרים כאלה??? זה כבר שנים ככה (מאז שיש לי דעה משל עצמי) ואני לא מצליחה להפטר מזה!!

נ.ב

דוד שלי חמור