לא לא, זה לא הולך להיות פוסט פוליטי אל דאגה.. אבל ביקורת נוקבת תהיה פה, זה בטוח!

בניגוד לנטיותיי הטבעיות נכנסתי לת"א (ועוד עם האוטו!) שזה, כידוע, דבר שאני לא ששה לעשות בכלל, אבל מה לא עושים בשביל חברים?

הגעתי לת"א במטרה מקודשת שהיא כמובן- אוכל, או יותר נכון- יום הולדת.

התיישבנו במסעדה שנבחרה בקפידה מראש (שיהיה לי ולעוד בעייתית אחרת מה לאכול) וחיכינו...

וחיכינו...

וחיכינו...

וחיכינו...

וחיכינו עוד קצת...

ואז הגיע המלצר עם התפריטים!

במבט קל ראיתי שהמנה אותה התכוונתי לאכול לא נמצאת כלל בתפריט, שוד ושבר!!

קראנו לאחראית שתסביר לאן נעלמה המנה ומה שהתברר הוא שהיא כבר לא בתפריט 4 שנים!!  (ואני לא מגזימה, באמת 4)

תהינו, בקול רם כמובן, איך זה שהם לא עדכנו את האתר שלהם כבר 4 שנים ושאולי כדאי שיעשו משהו בנידון.

עוד התברר שכנראה שגם התפריט עצמו לא עודכן במאה השנים האחרונות וחצי מהמנות שהוזמנו לא קיימות.

נפלא..

אחרי דיון מחודש רב היושבים הסתדרו עם המנות שכן קיימות ורק אני- נשארתי בדד.

מה לעשות שאני לא אוכלת פירות ים, 90% מסוגי הבשר וחצילים? מסתבר שזה לא מותיר הרבה אופציות מלבד שני סוגי סלט אומללים שממש לא התחשק לי לאכול.

למזלי גם המרק שהיה בתפריט לא היה המרק שהיה להם (מרק יוגורט ונענע קר- איכס!, מרק עדשים- כיף!), אז החלטתי שזה יהיה עדיף על סלט כי קר בחוץ וזה קצת פחות סתמי.

אם אם חושבים שכאן נגמר הסיפור אתם טועים טעות מרה-

התוספות שהיו אמורות להגיע (פירה/צ'יפס/ירקות מאודים וכד') הגיעו- רק לא מה שהוזמן. הפירה היה אמור להיות פירה תפו"א ובטטה, אבל מסתבר שהוא פירה רגיל ושום זכר לבטטה אין בו.. עובדה שהמלצר לא טרח לציין בפנינו בעת ההזמנה. 

אציין שהמלצר הציע להחליף את התוספת אבל כבר התבאסו החבר'ה אז השאירו את המצב כמו שהיה וזה לא שהיה משהו יותר מרגש להחליף אליו....

מנה אחרת הגיעה חריפה בטירוף עם עיגולי פלפל גדולים - וזאת אחרי ששאלו את המלצר בפירוש (הילדה רגישה לפלפל) אם המנה חריפה והוא ענה ש"מה פתאום!".

כמובן שמתוך מגוון הקינוחים שבתפריט (6) היו רק 3.. וגם הם לא היו מוצלחים באופן מיוחד (או בשום אופן).

ככה ש.. בגדול, בקטן או בבינוני- לא הייתי ממליצה.

ולמקרה שאתם תוהים אם היה איזשהו פיצוי מצד המסעדה- קבלנו לחם. וואוו.

המסעדה: "תהל"

המקום: נחלת בנימין, ת"א.

הציון: בלתי מספיק!!!

נ.ב

עברו כבר מס' ימים מאז הביקור והאתר עדיין לא מעודכן!

השנה הסטודנטים באוניברסיטאות מזדהים עם תלמידי האוניברסיטה הפתוחה וגם לנו יש 3 סמסטרים! לא מספיק שבתואר שלי גם ככה יש 8 סמסטרים, כנראה ש- 9 נשמע יותר טוב.. מתחלק ב-3 כנראה עדיף על מתחלק ב-2 ו4, ובכלל- 9 זה יותר קרוב ל-10, שהוא מספר עם קונוטציות הרבה יותר טובות מ-8 זה בטוח..

אז הנה מתחיל לו סמסטר א'2, תוך כדי מבחניו של סמסטר א'1. הגיוני? לא כל כך, נח? לא ממש. מבולבלים? גם אנחנו!

למזלי שנה ד' היא הקלילה מבין ה-4, והפיצול של סמסטר א', הלא עמוס מלכתחילה, לשניים מבטיח שהצירוף הנפלא של לימודים+מבחנים הוא לא כל כך נורא. אפילו יש התחשבות מצד המרצים וקורסים שאמורים להתקיים בימים של מבחן נדחים.. באמת נחמד מצידם.

מה שכן אני לא יודעת אם להחליף את תמנות הכותרת שלי לתמונה של "תקופת המבחנים" או להשאיר אותה כך- סמסטר בחורף? זה יותר סמסטר או יותר תקופת מבחנים? אין ספק שאלו החלטות גורליות..

אני יודעת שלא מזמן ספרתי לכם על העבודה החדשה ועל כך שדמויות חדשות יכנסו לחיי, ובכן-

מסתבר שאותה עבודה הייתה.. לא מה שציפיתי שהיא תהיה, והבוס היה טמבל מדופלם (באמת הייתה לו דיפלומה, ואפילו תואר שני! אבל לא בניהול..).

אז החלטתי לחפש עבודה אחרת ולעזוב...

הפעם לשם שינוי, התהליך היה הרבה יותר זריז ותוך שבועיים בלבד מצאתי עבודה נפלאה בתחום שהרבה יותר מעניין אותי, אין כמעט פקקים בדרך אליה, משלמת לי הרבה יותר והבוסית שלי מתוקה!

אז הנה אני שוב מתחילה בקריירה חדשה.. יהיה יותר מה לספר אחרי שיגמרו המבחנים כי אתחיל לעבוד לעיתים הרבה יותר קרובות..

ואי אפשר להתעלם ממזג האויר-

גם אני, כמו כולם, הייתי חולה ממנו.

זה התחיל כמו תמיד, העיניים כבדות, הראש מסתחרר... סינוסיטיס.. רגיל אתם יודעים...

רק שביום שישי קמתי והגעתי למסקנה שזה קצת יותר מה"סינוסיטיס הרגיל" שלי. מסתבר שהמדחום הסכים אותי כשהראה 38. אפילו גימלים הייתי מקבלת על כזה חום!

פעם ראשונה בכל שנותיי כחולת סינוסיטיס כרוני שיש לי סינוסיטיס "רגיל". כזה שגם יש בו חום וחולשה סמרטוטית כללית שכזו.. באמת שלא ידעתי מה אמורים לעשות..

הפעם האחרונה שהיה לי חום הייתה לפני 4 שנים... אז למרות הסינוסיטיס באמת שאני בנאדם די בריא..

אז אחרי שיומיים הסתובבתי עם 38 (הסתובבתי=ממיטה אחת, למיטה אחרת לשלל הספות בבית שיש מולן טלויזיה), בערב יום שבת עוד עלה לי החום-  ואז החלטתי שזה נופל תחת הגדרת הרופא "אם המצב לא ישתפר" ולקחתי את כדור הקסם הכחול (אנטיביוטיקה).

בבוקר קמתי נקיה מכל חום ועם הרגשה הרבה יותר סימפטית!

אז עכשיו הכל טוב ואני תקועה עם האנטיביוטיקה הזו 3 פעמים ביום.. ואם יש משהו שאני לא טובה בו זה בלהתמיד לקחת כדורים- לא כדור אחד ביום ובטח שלא 3. גם היום כבר הספקתי לפספס אחד... אופס!

רוסי, קולומביאני, גרוזיני (שמתחזה לפולני) וישראלי..
נשמע כמו התחלה של בדיחה; אבל מקרה שהיה כך היה:

במסגרת עבודתי יצא לי להגיע למפעל low-tech כלשהו במרכז הארץ.
האמת שכולי מלאת הערכה לעובדים המקום (רובם המכריע רוסים, והאמת שרובם לא יהודים, אבל זה כבר סיפור אחר..) על כך שהם מסוגלים לבצע את עבודתם המשעממת יום אחרי יום, במשמרות ארוכות ובתנאים קיצוניים. גיליתי אנשים חמים, נחמדים, משעשעים, שמחים וחלקם- ובכן... בעלי יכולת מופלאה להתחיל עם כל מה שזז.

רק שבמציאות הדבר היחיד שזז היה אני..

ונכון שהביטחון העצמי שלי היה יכול להיות יותר גבוה, אבל אני בכל זאת לא חושבת שאני יצור מפלצתי במיוחד. יחד עם זאת אני באמת לא מאמינה שאני מלכת היופי שמצטיירת מהסיפור ה... מעניין הזה.

אז ראשון היה המלגזן שבאמת ובתמים אמר לי שאחרי שראה אותי הבין שהכוכבים כבר לא בשמיים.. כן כן, גם אני לא האמנתי שהוא באמת אמר את זה.

בהמשך היום הוא הציע לי קפה, להקפיץ אותו הביתה ובדרך לשבת איפשהו (אם אפשר בדיסקרטיות ולא לערב את האישה והילדים), לאכול איתו לאפה, לצאת איתו בערב ועוד ועוד.

שני היה אחד המפעילים הרוסיים, בחור צעיר (קטן ממני) שנתן לי לנהוג על מן מלגזה קטנה (שילוב של סגווי ומלגזה, היה די מגניב אני חייבת לציין!) ואח"כ בקש את מספר הטלפון ושלי והציע שנאכל צהריים למחרת מול המשרד (שלי).

שלישי היה הקולומביאני הישיש (50+) שהחליט שהוא מאוהב בי ואף החמיא באופן ספציפי לשפה העליונה שלי (זה היה קצת מוזר בהתחשב שהיא הייתה קצת משוספת ושרוטה בעקבות מעלליהם של שניים מאחייני שהחליטו לבדוק איך הפה שלי יתמודד עם הידיים שלהם- לידיעתכם - הוא נשרט!). פנינה נוספת הייתה שאם הייתי חברה שלו הוא לא היה ישן כל הלילה. העדפתי לא להתעמק באמרה העלולה להתפרש בדרכים שונות ומשונות... במיוחד אחרי שתפסתי אותו נועץ מבטים בי ובחלקים שונים בי, מספר פעמים.

אז אמנם מצד אחד זה באמת נחמד לקבל מחמאות, אבל מסתבר שיש דבר כזה יותר מדי !
קצת...

קצת מטריד...